בתחילת שבוע שעבר התכנסו יחד ראש הממשלה נתניהו, והשרים בנט, לפיד ולבני, כשעל הפרק חוק הגיור. מכנה משותף אחד היה בין הנזכרים שישבו יחד בחדר: אף אחד מהם לא מעוניין בבחירות כעת. מאידך, הם ידעו, יש להם את חוק הגיור שהם צריכים להעביר, אבל החוק הזה מכניס אותם לפלונטר: לנתניהו יש עם החוק בעיה מול החרדים, איתם הוא לא רוצה לחתוך את החבל; נפתלי בנט מתנגד לחוק; ומצד שלישי יש את לבני וליברמן שאישור החוק עומד בראש מעייניהם. וזו הייתה בעיה: מחד, אף אחד מהם לא רוצה כעת בחירות, ומאידך, צריך לראות איך ניתן להעביר את החוק מבלי ליצור קרע בקואליציה. ארבעת המתכנסים האמורים עשו יחד חשבון, והגיעו למסקנה שהמפתחות נמצאים בידי שני הח"כים הערביים שהם חברי ועדת חוקה. ואז הגיע אדון לפיד והציע פיתרון: השר שי פירון יסגור עם הערבים כדי שהם יימנעו בהצבעה על חוק הגיור, ובא לציון גואל. כך בעצם נציגו של ראש הממשלה יוכל להצביע בוועדה יחד עם נציגו של בנט כנגד החוק, ועדיין החוק יעבור - בגלל שלפיד סגר עם הערבים. במקביל, מפלגת העבודה תתמוך בחוק, ואז נתניהו מרוויח פעמיים: הוא כשלעצמו מראה לחרדים שהוא איתם כביכול, ומצד שני 'העבודה' מהאופוזיציה מוכיחה שלמרות הכל בנושאי דת אי-אפשר לסמוך עליה ושהיא יותר גרועה מהליכוד. הסיכום האמור, הוא מה שהוחלט בחדר הזה.
ואז, אחרי שנתניהו היה בטוח במאה אחוד שהוא מצליח להעביר את החוק מבלי משבר בקואליציה, הוא הרים טלפון לח"כים החרדיים ואמר להם: "אני רוצה שתעזרו לי להפיל את החוק. תפנו לח"כים הערביים כדי שהם יתנגדו". אבל את כל זה, כאמור, הוא עשה אך ורק כשהיה בטוח שהכל תפור וסגור. זה היה תרגיל מבושל מראש, כשהוא ידע שלא עתיד להיות לו אף משבר בקואליציה.
•
לפני כמה שנים היה שר משפטים דתי, שאחד מהדברים שהוא היה אובססיבי אליהם, היה להעיף מתפקידו את מנכ"ל בתי-הדין דאז, שקראו לו אלי בן דהן. בלי תמיכה מהנציגות החרדית, הוא ידע, אין לו סיכוי להזיז את בן דהן, ולכן הוא הלך וסיכם עם החרדים שבאותו דיון על פיטוריו של בן דהן, יגיעו אתו להסכמות לגבי מינוי דיינים חרדים חדשים.
כשהוצג הסיכום לפני מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מפי אותו ח"כ חרדי אתו הגיע השר לסיכום הנ"ל, היה מישהו בחדר שאמר שכדאי שהשר ימנה קודם את הדיינים החרדים ורק אז יעלה להצבעה את הדחת בן דהן, כי על אותו שר אי-אפשר לסמוך. אבל אז אותו ח"כ אמר לרב: "לא! השר מתעקש שקודם יעבירו את ההדחה, ואז הוא יעסוק במינוי הדיינים. אבל הוא הבטיח שהוא לא יעשה שום תרגילים, והוא אדם ישר שאפשר לסמוך עליו". והרב ענה לו: אם אתה חושב שאפשר לסמוך עליו, תעשה כחכמתך.
הישיבה נקבעה אז ליום שישי בצהרים. אותו שר העלה להצבעה את ההדחה של בן דהן, ולאחר שהצביעו והדיחו אותו, השר ביקש את זכות הדיבור ואמר: אחד התפקידים שיש לי בימי שישי בבית, הוא להכין את הטשולנט לשבת, ומכיוון שהשבת מתקרבת אני נאלץ לסגור את הישיבה וללכת הביתה.
מאז, כידוע, לא נבחרו דיינים.
אז מה הפלא שאותו ח"כ נאיבי הסתובב השבוע ממיקרופון למיקרופון, להסביר לעם-ישראל עד כמה נתניהו הוא בסדר, והבעיה היא לא נתניהו, שאוהב אותנו ורוצה אותנו, אלא הבעיה היא אך ורק הממשלה שלו. אולי הגיע הזמן שתבינו שוב: נתניהו הוא סויחר, ומה שמעניין אותו הם רק המספרים. ברגע שהוא יצטרך אותך, הוא ייקח אותך, וברגע שלא - הוא לא יספור אותך. כל דברי החנפנות האלה הם פשוט שקר, שקר, שקר.
ואם הנציגות החרדית רוצה להכות בנתניהו ולהראות שאנחנו לא פראיירים, יש לה הזדמנות טובה: השבוע עלה חוק 'ישראל היום', שהוא בעצם הבטן הרכה של נתניהו, שאישורו יסגור את העיתון הזה. כל הנציגות החרדית צריכה כעת להתאחד ולתמוך בחוק ולהכות בנתניהו, ואז כל העולם יראה שאנחנו לא פראיירים.
ולסיום: זמן חורף החל השבוע, ומכאן אני רוצה לחזק ולהודות לבני התורה, בני הישיבות והאברכים, שאך ורק בזכותם אנחנו חיים וקיימים פה בארץ הקודש. חיזקו ואימצו!
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית "קו עיתונות"