מראש השנה לאומן

(צילום אילוסטרציה: כיכר השבת, למצולם אין קשר לכתכה)

אָנָא אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ אָנָא מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח

אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ וּבְצֵל יָדְךָ אָגִיל אֶפְרַח (רבי ישראל נג'ארה)

היום המרכזי ביותר בעולם היהודי הוא ראש השנה. ביום זה מסתתרים החששות ממשמעותו של יום דין מול תחושות מרגשות של המלכת מלך.

הקושי הגדול לעכל בימינו את משמעותם של הדברים ולהכיל את שני הצדדים הללו משליך רבות על אנשים רבים ואולי בהגדרה שהגדירו 'פלצות 2015' יש הרבה בכדי לאבחן משמעותה של ערבוב.

בישיבה מתאפיינים ימים אלו בתפילות, בשיחות החיזוק שנאמרות על ידי ראשיה, בתקיעות השופר, אצל אחרים נעשה עניין ממנגינות המייחדות את אותה ישיבה, או שינויים בנוסח מישיבה קודמת ובוודאי בחיזוקים מיוחדים כל מקום כדרכו הנעשים בתקופת ה'אלול' תוך דגש מיוחד על עשרת ימי תשובה.

העזיבה לאומן

צעירים רבים עוזבים ביום זה את מקומם, את הארץ הקדושה, ומרחיקים עד לאומן, מקום משכבו של אחד מצדיקי דור קודם, הלא הוא רבי נחמן מברסלב.

בריחה זו יותר מאשר מצריכה בירור מה יש שם... דורשת הבחנה מאין היא מגיעה. מה מבריח רבים כל כך. מה גורם לחבורות צעירים בעלי דעות שאינן מגובשות, המצויים בעיצומם של ימי הבלבול שלהם, לקחת את מעט הכסף שבכיסם ולעבוד זמן רב עבור שתהיה להם יכולת כלכלית להיעדר דווקא בימים אלו מביתם ולנסוע לאומן.

מה מביא אנשים בעלי משפחות, כאלו שיש להם מעמד, כוח והרבה אגו, לוותר על העמדת דברי ימים אלו בביתם, לוותר על ההווי המשפחתי, לעזוב את עיסוקיהם ולנסוע עם החברה.

יום המלכת המלך

דרמה של ממש התרחשה במדינות המזרח הרחוק. המלך שמלך מזה 75 שנה הלך לעולמו. טקס האשכבה הענק עדיין צרוב בתודעת מיליוני תושבים בני מדינות אלו. אולם אירוע נכבד יותר מעסיק בשעות אלו את הנתינים. הוועדה העליונה האחראית על מעבר המלוכה קבעה כבר את היום בו יוכתר המלך החדש מי שהיה יורש העצר עד כה.

היום המיוחל קרב, החוקה קובעת כי ביומו הראשון מחליט המלך אלו מדינות יקבלו סדרי עדיפויות ואלו יורחקו ויצטרכו לעמול קשה יותר בעבור זכויותיהם. אלו ערים יזכו לשר מביניהם בבית המלך. ואלו יזדקקו לכתת רגליהם ובמשך ימים ולעיתים חודשים להפעיל קשרים ובמאמצים רבים להביא את צרכיהם לפני המלך.

מסכי ענק הורכבו באולם הנשף הענק בחצר המלוכה, מצלמות האבטחה המורכבות בכל רחבי הממלכה קושרו למקום זה, בעבור יראה המלך את החוגגים הרבים ואת החגיגות הנערכות לרגל יום חשוב זה.

ה1 לינואר 1754 זהו היום שנקבע, השעה 7 בערב, כלי התקשורת נתנו את האות והחגיגות החלו, החשש של בני הממלכה מה יקבע המלך באשר לגורלם נשכח, השמחה החלה מרקיעה שחקים.

מסכי הענק בחצר הנשפים הופעלו והמלך החל עוקב אחר המתחולל.

הסתיים ליל החגיגות, המלך סר לחדרו, בשעה 10 בבוקר יצטרך להופיע בנאום ראשון לעיני האומה כולה. המחשבות החלו להפציע במוחו, ההחלטות הקשות אותן יצטרך לקבל בשעות הקרובות הטרידו את מנוחתו. אם מי יטיב ובמי יפגע.

השעה 4 לפנות בוקר. המלך יוצא מחדרו, הוא מזמן את המשרתים ומבקש להכין כרוז בו יוזמנו בני עיר המלוכה והחוגגים איתם אשר התאספו מכל הארצות הסובבות באותו היום, להיות נוכחים בבית המלכות בשעת הנאום.

השעה 9:50 בבוקר. רחובות העיר שוממים מאדם, חצר המלך עמוסה אדם, שקט מתוח, עיני הכל מחכים לכניסת המלך, התרגשות גואה בקהל.

10:05 המלך נכנס. שקט שונה מורגש באוויר. המלך פותח בנאומו 'משתתפים יקרים, זכותכם גדולה, אלו מכאן ואלו שמרחוק באו על מנת להיות קרובים אלי ביום גדול זה הם אלו שזכותם גדולה משל אחרים. אתם אלו המראים את רצונכם ונכונותכם לקבל עול מלכות יותר מכל. גם אותם שחגגו בביתם ובמקומם יום גדול זה הוכיחו את רצונם לקבל על עצמם במקום שלהם את עול המלכות. אולם בשעה בה צפיתי בחוגגים הרבים בכל המדינות צפיתי ברבים שחגגו הרחק ממקום מושבם, הרחק גם מעיר המלוכה. חלק מאותם בורחים נסעו לעיר לה ייחודיות, חופי הים בה ייחודיים, נגנים מיוחדים מצויים בה, יין מיוחד מיוצר שם ובאי אותו המקום יכלו ליהנות מכל תוצר המקום. החגיגות שם היו מוחשיות באופן העולה על סף כל תיאור אנושי. אותם אנשים חיפשו את הריגוש החזק ביותר כדי לקבל משהו שונה ביום הזה. גם אותם אקרב אלי אולם שלישיים הם בדרגה. הם לא קבלו את עול המלכות בביתם, הם לא הגיעו לעיר המלוכה להיות קרובים, אולם העובדה שהחגיגות שם היו כאלו המקרבות את תחושת חשיבות וערך היום הגדול הזה מלמדת כי בליבם פנימה יודעים הם כי הבריחה שלהם יכולה להיות רק אלי בחזרה. עובדה זו היא שמקרבת אותם ומשנה את דרגתם מבורחים אחרים'.

מפניך אליך אברח

אין ספק, הריגושים באומן חזקים, לבת אש של אקסטזה רוחנית מוחשית רוחשת שם, אבל זה לא בבית, זה רחוק ממקום בו ההכרה שיש מלך תצטרך לשרות בכל יום, זה רחוק מארץ ישראל, רחוק מירושלים, ומאוד רחוק ממקום המקדש. אולם הבריחה לשם היא בריחה לאלוקים, יש בייחודיות הזו שמלמד זכות על אלו העוזבים הכל לשם.

אווירת הקדושה הזו מרוממת אף אנשים דלים. אולם רק הידיעה כי זו בריחה תאפשר לאותם הנוסעים שמה לשמר את הרגשות הקדושות ואת התעלות אותם הימים למשך זמן.

כשיחזרו ארצה יזכרו נא את שירו של ר' ישראל נג'ארה:

אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אוֹרְךָ אַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָ

אַחֲרִית יָם גַּם שָׁם יָדְךָ תִּקָּחֵנִי בְּלִי טֹרַח

לָכֵן אֵין לִי מָנוֹס בִּלְתָּךְ וּבְחֶמְלָתָךְ אָבוֹא בֵיתָךְ

וְאֶקַּח מָגֵן תּוֹרָתָךְ תּוֹרֵנִי דֶּרֶךְ וָאֹרַח

(אין בדברים האמורים כלפי תלמידיו של רבי נחמן – ובוודאי אין לזלזל בהוראותיו אליהם)