זו נהייתה תופעה של ממש: כמעט מידי יום עולים לשידור פרשנים, עיתונאים או עסקנים הנמנים על הציבור החרדי, ומנסים לתת עצות לנתניהו מה לעשות. "להיכנס" או "להישאר", לכסח, להשמיד, להרוג ולאבד ועוד שלל עצות. כל אחד מהם נהפך להיות "מייבין", ממש רטמכ"ל בפוטנציאל. ואתה מנסה לחשוב לרגע, מה קורה כששומע את הדברים האלה בן-אדם שאינו חרדי, אפילו איש מסורתי, שבנו משרת בצבא או אפילו נמצא כעת בעזה.
מה אותו אחד חושב על הציבור החרדי באופן כללי כשהוא שומע את זה? אין ספק שזה מציף את השנאה בצורה מיותרת לחלוטין, ובמיוחד שבאמת אין לאותם דוברים מושג על מה הם מדברים.
ידוע הסיפור שהיה בין שני מלכים של שתי מדינות שהיו חברים טובים. אחד מהם התפאר פעם באוזני חברו כי יש לו עובד נאמן שאי-אפשר למצוא בשום מקום אחר. השני חלק עליו ואמר: "אני רוצה לנסות אותו, שלח אותו אליי. תתן לו הוראה כלשהי, ותראה שאני אצליח לפתות אותו לעבור על ההוראה". וכך היה.
הם סיכמו שהמלך הראשון שולח את עבדו לחברו, ובהוראה אחת: אסור לו להתערב על שום דבר, בשום אופן. לפני צאתו אמר לו המלך אדונו: יהיה מה שיהיה, אם הוא יבקש ממך להתערב על משהו - בשום פנים אל תתערב. העבד נסע לאותה מדינה, הגיע לאותו מלך, שהתחיל לדבר אתו עסקים. בין הדברים אמר לו: תראה, יש לך גיבנת. אמר לו העבד: מה פתאום!? אין לי שום גיבנת. אמר לו המלך: אני מתערב איתך על מיליון דולר שיש לך גיבנת. אותו עובד חשב ועשה חשבון פשוט: בסך הכל עליי להוריד את החולצה ולהוכיח שאין לי גיבנת, וכך ארוויח מזה לאדוני מיליון דולר! וכך היה, הוא הוריד את החולצה, קיבל מיליון דולר והלך שמח למדינה ממנה הגיע. כשהגיע לאדון שלו וסיפר לו על ההתערבות והרווח, צעק עליו המלך: אתה אידיוט! שאל העבד: למה? תראה, הבאתי מיליון דולר! אמר לו המלך: טיפש שכמוך, אני התערבתי עם החבר שלי, שאם הוא יצליח להוריד לך את החולצה, אני אביא לו עשרה מיליון דולר. תראה איזה נזק גרמת לי.
מה למדים מכך? שלעתים גם דברים שנראים לנו כה פשוטים וכה ברורים, אין לנו את הכלים והאפשרויות לבדוק את מכלול הדברים. בטח ובטח שהדברים נוגעים למצב כעת, שאין לנו את היכולת לרדת לעומק העניין ולהבין האם זו תסבוכת או לא. שחרדי ירוץ לעלות לשידור לתת עצות, זה הדבר האחרון שצריך כעת.
אני זוכר שפעם הגיע שר הביטחון למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ושאל איזושהי שאלה את הרב, אך הרב התחמק מלענות לו. כשיצא השר החוצה, שאלנו את הרב למה הוא התחמק מלענות, והרב נענה: אמר איך אני יכול לענות לו, כשאין לי כל ההיקף של התמונה לפניי? הרב הבין בשניה אחת שאנחנו לא יכולים להתבטאות ולא יכולים להיכנס לסוגיות מסוימות, כשאין לנו את כל התמונה לפנינו.
ואם הרב נהג כך, ק"ו לאנשים מן השורה.
עת להתפלל
עד כמה שהמצב בגבול מתנדנד, אצלנו בוודאי אין ספק. אנחנו צריכים להמשיך להתפלל. מהיום שמקבלי ההחלטות כאן פגעו בעולם התורה, קשה להאמין שתהיה להם סיעתא דישמיא בהחלטות שלהם וקשה לסמוך עליהם. גדולי ישראל הוציאו מיליון איש להתפלל בירושלים - אך ורק בגלל הסיבה הזו, כי ברור היה שאמור להיות קטרוג עלינו. ולכן, תפקידנו כעת הוא להמשיך להתפלל ולהתחזק, בגלל שרק על-ידי זה נוכל לצמצם נזקים. כאמור, לא עלינו לתת עצות, ואם כבר יש עצה שניתן לתת היא אחת: להחזיר את השכפ"ץ של עם-ישראל - להחזיר את חופש הפעולה ללומדי התורה שיוכלו להמשיך ללמוד, כי זה יהיה העורף החזק האמיתי מול שונאינו.
הטור פורסם הבוקר ב'כל ישראל' מבית 'קו עיתונות'