במשך כל הימים האחרונים, מאז התחיל מבצע 'צוק איתן', אנחנו שומעים בכל כלי-התקשורת בארץ ובעולם כיצד מתראיינים אישי ציבור ואנשי ביטחון ידועים, ומשבחים ומהללים את 'כיפת הברזל'. בכל שעה עגולה עולה לשידור עוד קצין בכיר או עוד שר בממשלה, ומוסיפים עוד ועוד דברי שבח והלל לכיפת הברזל.
בראיון מפתיע שהיה עם נציג חמאס ברשת CNN העולמית, נשאלה השאלה המתבקשת והברורה: אתם הרי טוענים שיש לכם את הטילים הכי מדויקים והכי טובים, כיצד יכול להיות אם כן שאתם כמעט לא מצליחים לפגוע בשום מקום בישראל? ואז, במפתיע, ענה איש החמאס: הטילים שלנו מדויקים וטובים, אלא שאת שמונים אחוז מהטילים שאנחנו משגרים, השם של היהודים מזיז אותם לשטחים פתוחים, ואת עשרים האחוז הנותרים - מיירטת כיפת הברזל.
החמאס עצמו מודה בכך שרק הקב"ה הוא ששומר על עם-ישראל מהטילים שהוא משגר, אך בזמן הזה במקום להתראיין על כוחה של אמונה, ממשיכים המרואיינים כאן בישראל לשבח רק את כיפת הברזל.
עד כמה כואב הדבר, שדווקא מאיתנו - המאמינים באמונה שלמה ש'כיפת הברזל' האמיתית ששומרת על עם-ישראל בארץ ובעולם היא לימוד התורה ושמירת המצוות התלויות בארץ, שרק הם אלה שגורמים לשמירה על ארץ-ישראל השלמה - לא נשמעו הקולות הללו בקול מספיק ברור ורם השבוע.
נכון, יכול מאד להיות שזה בצדק, שקשה להשמיע קולות ודעות כאלה פומבית בזמן כזה. אולי ב"מצב של מלחמה" לא תמיד כדאי להתבטאות כך באוזני הציבור הכללי. אבל כאן, צריך לזכור, אנחנו לא מדברים על מלחמה שבה יש חיילים בשטח שהם ורק הם נתונים כרגע בסכנה. כאן אנחנו מדברים על מלחמה לה היו שותפים כל אזרחי ישראל, ב'זכות' הטילים המאיימים על כל אחד ואחד בכמעט כל אזור בארץ.
בשבוע כזה, בו כל התקשורת מדברת ומהללת אך ורק את 'כיפת הברזל', אני חושב שהיה ראוי שנציגינו לא יתביישו ולא יפחדו, אלא ירימו את הראש ויסבירו מעל כל מיקרופון לכל העם בארץ ובעולם, שזכות קיומנו היא אך ורק בזכות לימוד התורה וקיום המצוות, ושזו-זו כיפת הברזל האמיתית.
בתקופתו של מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כאשר היה מתקיים מבצע כזה או אחר או כשהייתה מתנהלת מלחמה כלשהי, תמיד היו נכנסים אליו ושואלים אותו: במה צריך להתחזק? ואז הגיעה התשובה שלו, שהייתה תמיד אותה תשובה: כל אחד יודע במה הוא צריך להתחזק.
כמו כן, הרב הקפיד בכל יום, בכל פעם שהיה יוצא מביתו, ואפילו כשזה היה 4 או 5 פעמים ביום אחד, מיד כשהיה דורך על מפתן הבית בדרך לצאת, לומר את הפסוק: "ואני בחסדך בטחתי... אשירה לה' כי גמל עלי". זה היה הפסוק מתהלים שמרן זצ"ל היה אומר בכל פעם בה היה יוצא מביתו.
אם נתבונן לרגע בפסוק הזה, נראה כמה אמונה, כמה ביטחון וכמה הודאה יש בו, בפסוק שמרן זצ"ל בחר לומר בכל פעם שיצא מדלת ביתו, באמונה שיש בו כח שמירה מיוחד על האומר אותו.
הטור פורסם הבוקר בעיתון 'כל ישראל' מבית 'קו עיתונות'
הצגת כל התגובות