עד הרגע האחרון עדיין פיעמה תקווה, כי את המעשה הנורא של רצח הנער הפלשתינאי ממזרח ירושלים, לא ביצעו יהודים. זה היה מזוויע, מכדי לחשוב שיהודים מסוגלים למעשה תועבה שכזה. לחטוף נער צעיר מביתו ולהוציא אותו להורג בדרך נוראה, סתם כך, תחת הכותרת המזוייפת של "נקמה", אינו מעשה יהודי. התחושה היתה ש"לא יכול להיות" שיהודים יעשו את זה. לא יעלה על הדעת, שיהודים ירצחו נער ערבי צעיר, כדי "לנקום". איזו נקמה היא זו? את היצרים של מי זה מרגיע? ממה נובע מעשה זוועה שכזה?
מי שמנסה להשוות את המעשה הזה, לפעולות "תג מחיר", טועה ומטעה. יש הבדל מהותי בין ציור כמה סיסמאות ילדותיות על קיר בכפר ערבי, או במקרה הגרוע יותר – ניקוב צמיגי מכוניות, לבין הוצאה להורג של נער צעיר. נדמה היה שיהודים פשוט לא מסוגלים לעשות מעשה ברברי שכזה, המנוגד לכל ערך אנושי. התרגלנו שערבים מסוגלים לכל מעשה פשע נורא. לאו דווקא בחלקת ארץ זו, אלא על פני כל הגלובוס. מראות הבעתה המגיעים מהמדינות השכנות לנו, חושפים את תרבות הרצח המקובלת בחברה המוסלמית. מדי יום נטבחים מאות מוסלמים על ידי בני דתם, במיתות אכזריות ומשונות. רק לפני ימים ספורים נחשף העולם, למעשה אכזרי בו הוצאו להורג בדם קר, מאות שבויים עיראקיים, על ידי ארגון רצח מוסלמי. שלא לדבר על מעשי הזוועה באזורנו, הנמשכים כבר קרוב ל-100 שנה, כמו הוצאתם להורג של שלושת הצעירים החטופים, שזעזעה עם שלם. ערבים גם יכולים לחלק ממתקים ולצהול ברחובות, לאות שמחה על רצח יהודים, כולל נשים, ילדים ופעוטות.
אבל שיהודים ירצחו ערבי סתם כך, באכזריות נוראה? זה היה נראה תסריט דימיוני. חסר אחיזה במציאות. לא פלא שכולם ביקשו להיתלות בפירסומים שונים – חסרי בסיס – כאילו רקע פלילי הוא שהביא לרצח הצעיר ממזרח ירושלים. אבל המציאות עולה על כל דמיון. לכידת החשודים ברצח והעובדה כי – לפחות על פי פרסומי המשטרה – הם הודו במעשה, מעוררת חלחלה, ולא פחות מכך – בושה. הייתכן שיהודים יבצעו מעשה נורא שכזה? ועוד מדובר בצעירים, חלקם קטינים, לפני גיל 18, שהיו שותפים למעשה הנורא. מהיכן זה נובע? מנין אותה שנאה תהומית, היכולה לדרדר לכדי שפל שכזה?
אין ספק שיחפשו אשמים. החל מאי-אלו גורמים שקראו ל"נקמה", מייד עם גילוי גופות שלושת החטופים, ועד לימין הקיצוני שאינו בוחל בגילויי שנאה כנגד ערבים. אבל זה יהיה קל מדי ובעיקר – שטחי. הצעירים החשודים במעשה, אינם אנשי הימין ה"קלאסיים", החשודים האולטימטיביים למעשים מעין אלו. הם אינם אלו החשופים לאידיאולוגיה "בגרוש", ללאומנות קיצונית, כמעט "פאשיסטית", המסתמכת על לא-כלום. הם שולי השוליים של משועממי הרחוב, אלו שאינם מוצאים סיפוק בחייהם יותר מאשר שוטטות חסרת תכלית, הכוללת בין השאר השתתפות באירועי תקיפה נגד ערבים ולעיתים גם יהודים. נערים שפלטו עצמם מהחברה הסובבת אותם, ומחפשים בחייהם איזה "אקשן". לא "נקמה", לא אידיאולוגיה, לא "תג מחיר", אלא סתם מתוך שעמום שהוא גורר לכל חטא. האווירה הכללית של זילות בחיי אדם, כל אדם באשר הוא, מעניקה גושפנקא למעשה מזוויע שכזה. כאשר התקשורת מדווחת בהרחבה על מעשה ברברי של אב היכול לפגוע בשני ילדיו באופן מחריד, חייתי, רק כדי "לנקום" באמא, יכולים צעירים להיגרר לפעולה בזויה שכזו, רק כדי "לנקום" בערבים.
ידועים דבריו של הר"ן בדרשותיו, המעלה שאלה נוקבת המתייחסת לעובדה שמספר ערי המקלט לרוצחים בשגגה בעבר הירדן, היה כמספרם בארץ ישראל, אף שבעבר הירדן בצדו המזרחי, מספר היהודים היה קטן בהרבה ממספרם בצדו המערבי של הירדן. חז"ל ביארו זאת בכך ש"בעבר הירדן שכיחי רוצחים", ותמה על כך הר"ן, הרי ערי המקלט לא נועדו לרוצחים במזיד אלא לרוצחים בשוגג, ואם כן גם אם "שכיחי רוצחים" במזיד, כיצד זה מיישב את העובדה בצורך בערי מקלט לרוצחים בשוגג? ולימדנו הר"ן יסוד חשוב, כי כאשר "שכיחי רוצחים" ויש זילות לחיי אדם, אזי גם פוחתת הזהירות מפני הפגיעה בזולת, ולכן מתרבים גם הרוצחים בשוגג. לאווירה הכללית יש השפעה, וכשם שאווירת ההפקרות וההתפקרות אינה פוסחת גם על שולי השוליים של אלו הנאבקים נגדה, כך גם אווירת הזילות בחיי אדם, אינה נעצרת ונחסמת באותם שוליים.
מרן הגר"א לאפיאן זצוק"ל, היה תמה על חטאי דור המבול, בו "השחית כל בשר את דרכו על הארץ", עד שגם בעלי החיים השחיתו דרכם, כיצד זה קרה שבעלי החיים, נעדרי הבחירה, הגיעו להשחתה זו? וביאר כי כאשר נגיפי ההשחתה מרחפים בחלל האוויר, אזי מדובר במגיפה של ממש, וזו אינה מבדילה בין מהלכי על שניים למהלכי על ארבע. הנגיפים פוגעים בכל מי שאינו חסין דיו נגדם, ורק "תיבת נח" יכולה היתה להציל מידי הנגיפים הללו, כאשר בדורנו "תיבת נח" אלו הם היכלי התורה ובתי המדרשות. בדור בו חיי אדם הם הפקר, כאשר מדי יום ביומו מתעדכנים אלו החשופים לתקשורת הכללית, במעשים קשים ומזוויעים של פגיעה בזולת, אין מקום להתפלא כיצד צעירים יהודיים, שאינם חסיני מגיפה, יכולים להידרדר לשפל שכזה. השיח בתקשורת המקוונת – כך מדווחים החשופים אליה – מגיע לממדי שפל שלא היו כמותם, מכל הצדדים, יהודים וערבים, ימניים ושמאלניים, בסגנון ביבים חייתי, חסר מעצורים, ובאווירה שכזו, אין מקום להתפלא כאשר יהודים יכולים להידרדר לשפל מחפיר, מביש ומזעזע.
אז מה אפשר לעשות? לתקן מהשורש. אם אין בידינו – ולצערנו אין בידינו – לתקן את העולם, לפחות נתקן את עצמנו. נחזק את המחנה פנימה. נגביה את המחיצות עוד ועוד. נקיא ונוקיע כל מי שמנסה להכניס את תת-תרבות הביבים הזו, אל תוך המחנה פנימה. לנסות לטמא את המחנה הטהור. לכאבנו הרב, תת-תרבות ביבים זו, מגיעה גם אל שולי המחנה. מנסה לפרוץ פנימה, ויש לה את הדרכים משלה. היא משפיעה, מחלחלת ופוגעת. בגוף, בנפש, בנשמה. ברחוב החילוני-חולני, מכירים את הנגיפים הללו, מודעים לנזקים שהם גורמים, אבל אין להם את הרצון ויותר מכך – את הכלים, להילחם בתופעה. תחת מסווה הליברליות, הדמוקרטיה, חופש הביטוי והפקרות הפתיחות, חושפים את הדור הצעיר – וגם היותר מבוגר – לאותה נחשלות מוסרית, כאשר ההשלכות ניכרות לעין-כל. השפל המוסרי של אותה חבורת רוצחים ברברית, לא נובע מתאוות נקם, אלא מאותו שעמום היוצר חלל ערכי המנסה למלא עצמו במעשים שמקומם לא יכירם בחברה אנושית כלשהי, בוודאי שלא בחברה יהודית. לנו, לחברה החרדית, יש את הרצון ואת הכלים לבלום את הנגיפים הללו, וככל שנגביה את החומות, נחזק את בדקי הבית, כך נוכל להרחיק את הנזקים גם משולי השוליים של המחנה.
הצגת כל התגובות