המפלגות החרדיות באופוזיציה, ולפיכך עולים מעת לעת קולות על חבירת הגוש הפוליטי החרדי לשמאל, כדי לקטוף דיווידנד פוליטי. דיבורים אלה לגיטימיים אולי ככלי למיקוח פוליטי, אך אסור לאמץ אותם ברצינות. התפרסם גם באחרונה אודות נשים חרדיות שהשתתפו בכנס של השמאל הרדיקלי, ונראה שיש המנסים להכשיר ברית פוליטית שכזו. חשוב לי להצביע על העיוורון הקולקטיבי ברעיון הזה העיוועים, ולהעמיד את הדברים על מקומם.
פעמים נוצרת אשליה של זהות אינטרסים עם השמאל. השמאל תמיד נוהג בפזרנות תקציבית ומוכן לפזר קצבאות וכספים, הפוליטיקאים החרדים תמיד שמחים לקבל תקציבים. חשוב להבין שבדיוק כפי שלא יעלה על הדעת לקבל תרומה לישיבה/כולל מארגון מיסיון נוצרי, כך יש לדחות כל רעיון של הסתייעות בשמאל.
אדגיש, אינני בא לדון בנושא המדיני, כל הקשור למלחמה / שלום / שטחים אני מניח מחוץ לדיון. בנושא זה בין כה וכה אין לחלקים השונים בציבור החרדי עמדה מוגדרת. למשל הרבי מליובוויטש נקט בקו אנטי ציוני ברור, אך גם התנגד בעוז לכל רעיון של החזרת שטחים כיון שזה מסכן יהודים. רבנים אחרים כן תמכו בכך, כך שניתן לסכם שאין קו חרדי ברור בסוגיה זו.
את הפוקוס אני מניח דווקא על הסוגיה של דת ומדינה, על אופי החברה האזרחית במדינה. בסוגיה זו יש סתירה ברורה בין העמדה החרדית, לבין זו של מפלגות השמאל. השמאל הוא אנטי תזה של היהדות ושל החרדיות בפרט, כפי שאסביר להלן משלוש סיבות: א. ערכים סותרים ב. כפיית השקפת עולם. ג. שמירה על עצמאות הדת.
השקפת העולם של השמאל מהווה סל ערכים (דת) אשר רובם המוחלט סותר את ערכי היהדות. השקפת העולם השמאלית רואה במשפחתיות דבר פסול, בקהילתיות דבר מיושן ובלאום בכלל פרימיטיביות. הדת היהודית מגונה בעיניהם (וגם דתות אחרות), היא "קטליזטור למלחמות ודיכוי". הסוציאליזם הוא אידאל, והבעלות על רכוש אינה אלא רק לאחר שהאדם סיפק את חובות החברה. השמאל בעד עולם חדש, עולם המתפרק מהמסגרות והערכים של העולם הישן, עולם בו הפרט הוא חסר דת וחסר זהות וה"חברה" היא המולך החדש. אין ליהדות דבר עם ערכים אלה, להיפך, היהדות מקדשת את הזהות. היהדות רואה במשפחה בסיס, בעם ישראל יסוד ובתורת ישראל דרך חיים מחייבת. יש דיסוננס ברור בין השקפת השמאל ליהדות, תורת ישראל אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם דת השמאל. "ממשלת שמד" כינה הרב שך את השמאל, ועיניו ראו נכוחה את מהות תנועה זו. "אלה כופרים להכעיס, ואלה קצת קשה להם" הוא הסביר. הרב שך לא היה איש ימין, אך ידע לזהות את מהרסי היהדות מרחוק.
הסיבה השנייה היא כפיית הערכים, השמאל האידאולוגי רואה במדינה כלי לגיטימי להנחיל את ערכיו. השמאל אינו פלורליסטי, הוא גם לא ליברלי (בכלל, השימוש של השמאל במינוח "ליברלי" הוא גניבה תדמיתית) הוא פנאטי, ומשכך הוא מנסה לכפות את עקרונותיו על כולם באמצעות חקיקה. מדינה שתעגן בחקיקה אורח חיים הפוגע במשפחה, ממשלה שתקדם אורח חיים המנוגד למוסר התורה, מדינה שתקבע את תרבות יוון כתרבות לאומית. האם יכולים פוליטיקאים חרדים לחבור לאג'נדה זו?
בנוסף לשני אלה, חשוב לזכור שכל תקציב מגיע יחד עם השפעה. כאשר מקבלים את כספו של גורם כלשהו, מעניקים לו ממילא את הכוח להשפיע. תקצוב של חינוך חרדי יגיע תמיד עם השפעה על החינוך החרדי. תקצוב של שירותי דת, מגיע יחד עם השפעה על הדת.
כל מי שמכבד את היהדות, חובה עליו לשמור עליה מהשפעה זרה. חובה עליו לשמור עליה מהתמכרות לתקציבים של גורמים העויינים לה. כמי שאמונים על שמירת התורה ושמירת הזהות היהודית, אנו צריכים שהיהדות לא תהיה חלק מן הממסד הרקוב של המדינה, אלא שתעמוד אל מול הממסד כמגדלור מוסרי הנותן אלטרנטיבה לתחלואי הפוליטיקה.
מסיבות אלה, כל תמיכה בחבירה לשמאל מהווה פגיעה ישירה בכל קודשי היהדות. אין תקציב ואין תמורה אשר תצדיק פגיעה זו. כחרדים, עלינו קודם כל לכבד את עקרונותינו, ורק על פיהם לפעול בשדה הפוליטי.
- עוד בדעות: הזדמנות היסטורית שפוספסה / הרב ראובן זכאים
הצגת כל התגובות