ניצחון הפרושים: מבחינת משפחת העסקנים הירושלמית זה היה מאבק של להיות או לחדול. אם שרוליק היה הולך הביתה בבושת פנים ההפסד הצורב היה נרשם לדורות כמה שסימן את סוף ההגמוניה של השושלת המשפחתית בשלומי אמונים.
אולם בחסדי שמיים ובעזרתו של מאיר גל, ולא פחות בסיוע האכזבה ממועמדי ש"ס בעבר "הצליח" פרוש לעשות את הבלתי ייאמן וכבש את העיר בפער של כמה מאות קולות, לא לפני שהספיק להכפיש את הצד הספרדי בקמפיין מתוזמר היטב.
פרוש ייבחן כעת בקואליציה שיצליח להקים ובעיקר בשאלה הקשה האם יהיה מסוגל לפעול בצורה חכמה ולהצעיד את העיר השסועה המפולגת על מי מנוחות ואולי אף לשנות את תדמיתה הבעייתי במהלך כהונתו הקרובה.
במקביל חשוב לציין כי אמנם בעיר אלעד זכתה משפחת פרוש בהישג ענק ומפתיע אך בשאר הזירות "שהוזנחו" לטובת אלעד נחלו בשלומי אמונים כישלון צורב וכך ניתן לדוגמה למנות את העיר מודיעין עילית שם החליף טוביה פריינד (נאמנו של ליצמן) את העסקן הברסלבי נחמן בן שעייה במועצת העיר כמייצג הציבור הכלל חסידי, כמו גם באשדוד שם ייצג בקדנציה הקרובה את אותו ציבור משה גרינבוים שאינו נמנה על אוהדיו של פרוש בלשון המעטה, ואין לשכוח את בית שמש שם זכתה אגודת ישראל לשני נציגים מול כח שקיבלה בסופו של דבר נציג בודד.
הפסד צורב: דרעי היה בטוח עד היממה האחרונה כי הוא מנצח באלעד ללא כל קושי מה שהתברר בדיעבד כטעות איומה. דרעי יכול להתנחם רק בעובדה כי ש"ס הגדילה את כוחה בנציגי המועצה. מתברר כי התחכום הגדול של קמפיין שלומי אמונים היה להפריד בין ההצבעה למפלגה להצבעה לראשות העיר מה שגרם לבוחרים רבים הנמנים על בני עדות המזרח להצביע ש"ס כדי לא לפגוע במרן ולבחור בפרוש שינהל את העיר טוב יותר.
דרעי נמצא גם בסוג של תסבוכת מול הנציגים האשכנזים מיהדות התורה. מאז שנבחר העדיף יו''ר שס את ציר שיתוף הפעולה עם אנשי הסיעה המרכזית יעקב ליצמן וראשי שערי חסד (ראינו זאת בביקורו אצל הרבי מגור ובפגישותיו עם ליצמן וכן בביקוריו התכופים במהלך השנה האחרונה של הגר״ש אוירבך אצל מרן הגר״ע יוסף זצ״ל) וזאת על פני הברית הוותיקה של קודמו בתפקיד אלי ישי שהעדיף לשתף פעולה דווקא עם דגל התורה (חזו״א 5) ושלומי אמונים.
אלא שכעת במירוץ לראשות עיריית ירושלים נדמה כי איבד דרעי גם את הציר החדש כאשר העדיף להיצמד לידידו הוותיק אביגדור ליברמן ולתמוך במשה ליאון על פני שיתוף הפעולה עם גור וסיעת בני תורה שניצחו לבסוף ו״המליכו״ שוב את ניר ברקת.
ירושלים
אם הדברים בתנועה הליטאית השותפה הטבעית שלנו היו פועלים אחרת,ליאון יכל היה להיות היום ראש העיר. אומרים גורמים באגודת ישראל
מתברר כי בסיעה החסידית או יותר נכון בגור,בעלזא וויזניץ כעסו על כך שבדגל "הצניחו" להם מועמד מלמעלה ללא כל התייעצות עימם.לא ייתכן שכמה עסקנים ליטאים ייצרו דיל פוליטי ובכך יקבעו לכלל היהדות החרדית מי יהיה ראש עיריית ירושלים וזאת בכלל מבלי לדבר איתנו.
בדגל התורה זעמו וכעסו. שם באו בטענה צודקת לאגודת ישראל. לדבריהם על פי הסכמי הרוטציה בין הסיעות היה זה התור שלנו להריץ מועמד מטעמנו לראשות עיריית ירושלים . התלבטנו בין מספר מועמדים חרדיים אולם אחרי שהבנו שהדבר לא ייצא אל הפועל ההתלבטות בין מספר מועמדים חרדיים הכריעו מרנן הגראי"ל והגר"ח לתמוך בליאון וציפינו בטבעיות מאגודת ישראל לתמוך אף היא בליאון "המועמד שלנו".
אלו שטויות והבלים הגיבו באגודת ישראל. אם "דגל" היתה אכן מחליטה להציב מועמד משורותיה היה אכן עלינו לתמוך בו אבל מכיוון שהצטרפה למועמד ממפלגה אחרת (ליאון)אין לה שום זכות לכפות עלינו את הדבר. וכי אם היננו מריצים מועמד דתי לאומי בב"ב הם היו תומכים בנו? אמרו בסיעה המרכזית בציניות.
במקביל גם בקרב הפלג הירושלמי כעסו על "ההצנחה" של ליאון. הגר"ש אוירבך הוא מגדולי הדור בירושלים (אתרא דמר) ומוזר שאף אחד לא בא לשאול אותו ולהיוועץ בו בשאלה הגורלית, העלו טענות בשערי חסד.
מכאן לשם לא רחק היום ושוב נוצר לו שיתוף פעולה חדש-ישן בין החצרות החסידיות הגדולות המרכיבות את מרבית סיעות אגודת ישראל ובין אנשי תנועת בני תורה וזאת על מנת "לחסום" את מועמדם של דגל ושלומי אמונים.
בסופו של דבר רשמו ראשי ה"ציר" הצלחה מבחינתם כאשר ליאון הפסיד וניר ברקת ניצח.
הראנו לכולם שאי אפשר לקבל הכרעות בלעדינו אמרו לעצמם בשקט ראשי הפלג הירושלמי ובכירי חסידות גור ומבחינתם חשו כי רושמים הישג לטובתם.
בשולי הניתוח הפנימי ביהדות התורה יש לציין כי בעוד שאכן על פניו זכתה שלומי אמונים בהישג ענק המחזק את כוחה (2 ערים בשליטת הסיעה) הרי שבמקביל הצטרפה לראשונה בחייה הפוליטיים חסידות בעלזא לציר של הסיעה המרכזית (גור) ובני תורה אל מול שלומי אמונים ודגל התורה מה שבעצם נתן סוג של לגיטמציה למהלך התמיכה הפאסיבית בניר ברקת לחסידויות נוספות שהצטרפו אף הם לסיעה המרכזית והודיעו על אי התערבות וכך נוצר מצב פוליטי מעניין כי בעוד לפני חמש שנים היתה הסיעה המרכזית בבדידות מזהירה שעה שתמכה בברקת הרי שבניגוד לכך הפעם המהלך זכה לברכת חלק מהמינסטרים החרדי והתקבל בצורה חיובית.
לסיכום בשורה התחתונה גבר ציר שיתוף הפעולה של אגודת ישראל בב"ב (גור בעלזא וויזניץ) עם הליטאים הירושלמים (שערי חסד) על זה של דגל התורה בב"ב (חזו"א 5) עם אגודת ישראל הירושלמית (שלומי אמונים).
בני תורה
בנוגע לשאלת הצלחתה של תנועת בני תורה כאן כבר חלוקות הדעות. לא ניתן לבטל את העובדה הברורה שהמפלגה הליטאית החדשה הפתיעה במידה רבה את כולם כשבניגוד לציפיות המוקדמות הצליחה בתוך זמן קצר ולמרות לחצים מבפנים ומבחוץ להגיע להישג מכובד של חמשה מנדטים בערים המרכזיות בציבור החרדי.אם היה מי שלפני שנה זילזל בכוחו של הציבור הנשמע להוראות המנהיגות הרוחנית בשערי חסד וכינה אותו מיעוט שולי הרי שעליו לבדוק את עצמו מחדש. אלא שבמקביל דווקא הגורמים המפוכחים בדגל התורה מבהירים ב"יום שאחרי" כי הם מוכנים לחיות עם התוצאה הנוכחית ואף הם מרוצים מכך. לדבריהם כעת ברורה העובדה שזהו כוחם היחסי של הפלג הירושלמי.
לאחר הבחירות ו"הבירור הפנימי" אנחו יודעים שהם מונים 15 אחוזים מהציבור הליטאי וזה לא נורא בכלל. צריך לזכור שעד לפני שנה הם אלו שניהלו את המגזר הליטאי בפרט והשפיעו על כלל הציבור החרדי . הם אלו שהיו אחראים על המנגנון של "דגל" כמו גם שליטה בביטאון הבית יתד נאמן וכעת הם הפכו לקבוצת מיעוט באותו ציבור. נקבל את העובדה שהם כמו בעלזא או ויזניץ אבל כולם יידעו שמרבית הציבור הולך אחרי גדולי ישראל מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה ללא הרהור או פקפוק.
מנגד יש לציין כי במפלגת בני תורה רואים את הניצחון כגדול עוד יותר כשבעיתון הפלס עורכים הבוקר ניתוח סטטיסטי לפיו חלקם היחסי באותו ציבור ליטאי הינו גדול עוד יותר ולטענתם אף מוכח כי המנדט השלישי של דגל התורה שייך להם.
כך או אחרת שאלת השאלות הינה כעת לאחר המאבק הסוער בין שני המפלגות ו"הגירושין המכוערים" בציבור הליטאי כשתמונת המצב כבר ברורה. האם הדבר יוביל בסופו של דבר להבנה בשני הצדדים של "מגבלות הכוח" וכל צד ייאלץ להכיר בקיומו של האחר ובמעמדו כשמצד אחד ייאלצו בפלג הירושלמי להכיר במנהיגותו של הגראי"ל כשמנגד יכירו גם בדגל בכוחו היחסי של הצד השני מה שמסוגל להוביל אולי להפסקת אש ולשלום קר בין הניצים.
הצגת כל התגובות