הציבור החרדי במדינת ישראל אפוף פחד וחרדה, אם בימים עברו דווקא הלבוש החרדי יצר אוירה של רוגע ואופטימיות כלפי הלובש וכלפי הסביבה, הרי שעתה השתנו פני הדברים וכיפה וציצית אינם פרטי לבוש שהמתהדר בהם זוכה לפריבילגיה כזו או אחרת, להפך, סממנים יהודיים ברחובות ישראל הינם עוד סיבה לתקיפה והתגוננות מצדם של חילונים מקומיים.
בעובדה מצערת זאת אשמים רבים, החל מהיורק האומלל בבית שמש וכלה בדוחף האלים מקו ארבע מאות ושתיים, אלא שאת המסלול 'דוחה החרדים' מובילים דווקא אנשי שררה במדינת ישראל משר האוצר ועד חברי ועדת פרי למיניהם.
נדמה, כי כבר הגיעו מים עד נפש, לאחר שלילת קצבאות מינימליים עוד כמה נמוך אפשר לרדת? אך זאת יש לדעת, גלגל הוא הסובב בעולם, אין מציאות של עמידה סטטית במקום מסוים, ידע שר האוצר ויידעו ראשי העם השוררים כנגד אביוניו, כשמגיעים למעלה אפשר רק לרדת.
הסיפור הבא המופיע בהגדת החת"ס ממחיש עד כמה:
החתם סופר היה מרבה לספר על הרב בעל "מעשי השם" שחידד כי טבע העולם הוא שכאשר מגיע אדם לדיוטא תחתונה, לאשפתות ולשפל גדול, או אז מובטח לו כי מיד יעלה מעלה מעלה וישועתו קרובה לבוא וכן להפך כשאדם נמצא ברום המעלה יידע כי שברו ונפילתו קרובה כמו שנאמר "לפני שבר גאון" וגלגל הוא שחוזר בעולם.
הרב בעל מעשי השם היה מהיושבים ראשונה במלכות מצריים ומחשובי השרים בימים ההם, עד כדי כך רבה הייתה אהבת המלך כלפיו, שטבעת הוקרה הוענקה לו מבית המלכות לאות הערכה ומזכרת אהבה. והנה, באחד מימי המשתה ושמא "יום הולדת את פרעה" היה היום, נאספו כל השרים בחצר ארמון המלוכה להביע הערכתם ואהבתם לכבוד המלכות, בלכתו בדרך פגשו אחד מן השרים שהיה מתקנא בגדולתו של היהודי ובקש לראות את הטבעת של ידו, הרב שלא חשד בכלום הושיט את אצבעו לכיוון השר הערל אלא שאז בתנועה חדה חטף ממנו הגוי את הטבעת והשליכה לנהר, תושייתו של השר היהודי שבקפיצה אדירה ניתר לכיוונה של הטבעת המתעופפת היא שהצילה את הטבעת ואותו מאובדן.
ואכן, הגיע היהודי למלך ונחל כבוד רב. בשובו לביתו הרהר אחר קורותיו היום והסיק כי הגיע לרום המעלה, הצלת הטבעת והכבוד הגדול מהמלך היוו לדידו את פסגת הגדולה ומשכך הבין כי מפלתו קרובה לבוא. מיד ארז מטלטליו צרר מעט מרכושו ומיהר לנמל, עלה לספינה מבלי לדעת את יעדה וברח.
התברר כי חששו לא היה לשווא, לאחר המסיבה הגדולה נכנסו למלך כמה מחורשי רעתו והעלילו עליו את השפלה שבעלילות, משלחת של שוטרי חרש פרצו לביתו על מנת לאסרו אלא שלא מצאוהו. בעודו בספינה החלה מנשבת רוח סערה וכלי השיט החל טובע עם כל אשר בתוכו, כספו וכל רכושו ירדו למצולות ים והרב אך בקושי הציל את נפשו בעודו אוחז בקורת עץ רעועה מיטלטל עם גלי הים עד שנפלט לחוף קונסטינופול בית המלוכה העותומנית כשהוא ערום וחסר כל כפשוטו ממש.
"זהו השבר שלאחר הגאון", הרהר השר היהודי ותלה את אסונו בביטול תורה. קבע משכנו בבית המדרש ועסק בתורה יומם וליל כשהוא ניזון מלחמה של אלמנה רחומה שהייתה מכלכלתו מלחמה הדל. באחד הימים הביאה לפניו פנכת מזון להשביע את רעבונו העצום, והנה עכביש שעיר מלא טינופת נפל היישר לצלחתו והמאיס את האוכל. אלא שהרב לא התעצב ובמקום זאת אמר "הגעתי לשיא השפל ומעתה - מאשפות ירים אביון".
ואכן באותו היום נשמע כרוז מבית המלוכה כי חברו של הסולטן למשחק 'השח מט' מת וכעת מחפש המושל חבר חדש להעביר את שממונו. חכמי העיר הציגו את מועמדותם ובכללם הרב בעל מעשי השם והוא זה שזכה במשרה, מיד הלבישוהו בגדי כבוד וקצבה חודשית גדולה הוענקה לו.
יום אחר יום היה מתייצב הרב בחדרו של הסולטן והיה משחק עמו ומנצחו, המושל שראה בכך והבין עד כמה גדולה חכמתו מינהו ליועץ סתריו וקרנו הורמה. אך הואיל ונדר הרב לעסוק בתורה, נאלץ להשלים שעות בלילות כשהוא ער ומוחו יגע במילי דאורייתא וכך היה לומד בלילות ומאמץ את מוחו במשחק השח מט בימים, והנה פעם אחת בעת משחק תקפה עליו עייפותו ונרדם מול פניו של הסולטן העריץ, אלא שבמקום לכעוס קם הסולטן בלאט והניח בעדינות כר תחת ראשו להטיב שנתו. כשהקיץ הרב והבין את שארע אמר "הגעתי שוב לפסגה" מיהר לעזוב את טורקיה והתקבל לרבנות פוזנה.
זהו כל הסיפור וזהו כל המסר. נדמה כי כמו שאנו הגענו לתחתית שבתחתית מחמת הגזרות האיומות, כן הגיעו ראשי העם לשיא גדולתם ומעתה גלגל הוא שחוזר בעולם.
הצגת כל התגובות