בית משפט השלום בירושלים קבע כי עיריית ירושלים תשלם כחצי מיליון שקלים להקדש בתי ראנד, על שכירת נכס ששימש כגן ילדים ותלמוד-תורה ברחוב שומרון בעיר.
הקדש בתי ראנד הגיש את התביעה נגד עיריית ירושלים לחייבה בתשלום דמי שכירות עבור נכס שבבעלותו בו השתמשה העירייה עבור גן ילדים ותלמוד תורה.
במהלך דיוני התביעה נקבע כי רובה התיישנה, למעט תקופה של שנתיים בין השנים 2000 ל-2002.
תחילתו של הסיפור בנכס של הקדש בתי ראנד שהושכר לפני למעלה מ-70 שנה בשכירות מוגנת לוועד הקהילה העברית בירושלים שהוחלף עם השנים בעיריית ירושלים.
בשנות ה-80 חדלה עיריית ירושלים לשלם להקדש בתי ראנד דמי שכירות על המבנה, אך רק לפני כעשר שנים, בתחילת שנות האלפיים, פנה בא כוח ההקדש לעירייה וביקש תשלום על המבנה.
לאחר שהעירייה לא התייחסה, הגיש ההקדש תביעת פינוי נגדה, במהלך בירורה מונתה שמאית שתקבע את דמי השכירות כחלק מניסיון להביא לפשרה בין הצדדים.
הצדדים לא הגיעו להבנות ובית המשפט הוציא צו פינוי והעירייה נאלצה לפנות את המבנה כשהיא משלמת להקדש דמי שכירות בסך כמה עשרות אלפי שקלים עבור תקופת השכירות.
עם השנים התנהלו מספר תביעות בין הצדדים, על תשלומי ארנונה מחד ותשלומי שכירות מנגד. תביעתו של ההקדש על תשלום השכירות וקיזוז מיסי הארנונה מדמי השכירות נמחקה על-ידי בית המשפט ונקבע כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות.
לאחר ערעורים הדדים לבית המשפט המחוזי, בית משפט השלום דן בהוראת בית המשפט המחוזי בין היתר בדמי השימוש הראויים לתקופה של כשנתיים ימים לגביה לא חלה התיישנות של התביעה.
בית המשפט קבע כי ההקדש זכאי לקבל דמי שכירות ראויים כמקובל בשוק החופשי, והחליט לקבוע כי דמי השכירות יהיו בשיעור שנקבע בחוות דעתה של השמאית שמונתה באחד משלבי התהליך.
בעקבות זה, הורה בית המשפט כי בניכוי דמי השכירות שכבר שולמו, על עיריית ירושלים לשלם 495,586 שקלים להקדש בתי ראנד בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקלים.
במקביל דחה בית המשפט את תביעת ההקדש לקזז את חובותיו לארנונה כנגד חובה של העירייה לשלם את דמי השכירות מאחר וטענה זו הועלתה באופן סתמי ולא מפורט.