על רקע הגזירות הכלכליות שהולכות ונעשות ממשיות, מתפרסם דו"ח OECD שמעניק לישראל תואר מפוקפק כמדינה שיש בה את שיעור העוני הגבוה ביותר מבין חברות הארגון.
מציאות העוני היומיומית היא מנת חלקו של אברהם, אברך אב לארבעה מבני-ברק, שמספר ל"כיכר השבת" על חששותיו מפני הקיצוצים הקרובים. "כיום אני מקבל מלגה של 1600 ש"ח משני כוללים בהם אני לומד בשעות הבוקר והערב. אשתי עובדת כגננת ומרוויחה כ-4,500 ש"ח.
"6,000 השקלים הללו מהווים הכנסה יחידה, ואין בה די כדי לפרנס משפחה בת שש נפשות. שכר הדירה, חשבון הארנונה, המים והחשמל, לצד עלויות המזון החודשיות, מותירים אותנו ללא פרוטה אחת מיותרת, ולעיתים גם עם מינוס".
איך אפשר לפרנס משפחה עם סכום כזה?
"אנחנו מצטמצמים", הוא משיב. "ההורים עזרו, וכך שרדנו מחודש לחודש. אבל עכשיו, כשיש סכנה אמיתית לקצבאות הילדים ולתשלומים מהכולל, אנחנו חוששים שנקרוס תחת העול הכלכלי".
"לא הייתי מתחלף עם איש"
אברהם מספר כי הוא לא מחזיק רכב, ממעט בהוצאות על דברי מותרות, ולא יוצא למסעדות או לנופש עם בני משפחתו. "אני חי בקושי כלכלי, אבל מאושר", הוא מצהיר.
"אשתי עובדת שעות נוספות ואני לומד בכולל ערב כדי להרוויח עוד כמה מאות שקלים".
אבל, הוא מדגיש, את אורח חייו הוא לא היה מחליף בעד שום הון שבעולם - גם לא תמורת חיים נוחים יותר, ללא דאגות כלכליות. "אנחנו מסתפקים במועט אבל מרגישים עשירים ברוחניות שלנו".
המצוקה הכלכלית לא פוסחת גם על משפחות חרדיות עובדות. יעקב, תושב ירושלים, עוסק לפרנסתו כמשגיח כשרות ומרוויח כ-6,000 ש"ח. רעייתו רבקה מרוויחה כ-3,000 ש"ח, כעובדת משרד במשרה חלקית.
אב המשפחה מדבר על המשכנתא הלוחצת, "הילדים שלי לומדים בתלמודי תורה בהם כמובן לומדים רק לימודי קודש והחשש שלי שאם המדינה תפסיק חלק מהתקציבים, שכר הלימוד הגבוה יפול על ההורים".
הצגת כל התגובות