אתמול קבלנו הצצה נדירה ל"מהפכה החברתית" האמיתית המתרחשת בימים אלו - הפיכת סדרי העולם של הציבור החרדי על פיהם.
זה קרה בכנסת ישראל. ד"ר רות קלדרון, פעם חוקרת תלמוד ואגדה, והיום חברה בחזית העממית של יאיר לפיד לשילוב החרדים בחברה הישראלית, נשאה את נאומה הראשון בכנסת.
הנאום היה לא שגרתי בעליל, הוא נאמר חלקו בארמית.
לאוזן ישיבתית הנאום כולו היה זר, פתאום בהברה ישראלית יצאו מילותיה הקדושות של הגמרא והפכו לחולין. לפתע הפכה מליאת הכנסת לשיעור תלמוד במכללת 'עלמא'.
ח"כ קלדרון עמדה שם על דוכן הנואמים, בארמית ישראלית היא דברה על היכולת "להכיל", על רחם האם שמכילה את כולם. ואז הכתה בנו ההבנה, אנו רואים בשידור חי את ההשכלה החדשה, את הכוחות החדשים שקמו ורוצים להכחיד את החברה החרדית במתכונתה הנוכחית.
קלדרון וחבריה מביאים לא רק "פוליטיקה חדשה" הם מביאים "השכלה חדשה". החברה החרדית נמצאת כעת מול איום מורכב הרבה יותר, מול הדרישה מאיתנו להשתלב בתוך החברה היהודית החילונית.
השכלת דור הסמאטרפון והנט הלא כשר, אינה דומה במאומה לתנועת ההשכלה היהודית באירופה, היא מורכבת הרבה יותר, ליברלית יותר, מבינה גם את האמונה בדת, אינה פוסלת אותה על סיפה.
קלדרון וחבורת יש עתיד, אינם רוצים למחוק את תורת ישראל, הם אינם רוצים להפוך אותונו לעם ככל הגויים. ההפך, הם רוצים להגדיל תורה, הם רוצים "רמב"ם לעם" הם דורשים "תלמוד לכל" וכאן טמונה הסכנה הגדולה.
אך ישנם גם קווים משותפים בין הרבנים המשכילים במאה ה-19 לחבורת 'יש עתיד', הם מתכסים באיצטלה דרבנן. הרב שי פירון, דב ליפמן ו'הרבנית' רות קלדרון, משתמשים בנשק שלנו - התלמוד, הגמרא והפוסקים - נגדינו, ובמקביל משמשים כעלה תאנה.
התלבטות קשה
אין זה סוד שישנו צמאון אדיר בקרב החברה החילונית להתחבר למקורות, הם מצויים בחיפוש מתמיד אחרי השורשים ורבים מהם מצאו אותם בספרות חז"ל.
גם לפיד ג'וניור אינו כאביו. טומי ז"ל נולד באירופה שלפני השואה למשפחה ניאולוגית, שנאת היהדות החרדית הייתה טבועה וחרוטה בדמו ומאורעות השואה ודאי שלא הקלו עליו לחיות בשלום עם אבא שבשמים. לפיד הבן, ואילו שהוא מייצג, שייכים לישראל אחרת, אולי באמת שוחרת שלום בין המגזרים ובין השקפות העולם השונות.
האם עלינו לדחות אותם באמת הבניין כשמאי הזקן? או שמא עלינו להשתמש בימין מקרבת כהלל. האם זה הזמן למלחמת חורמה על ה"צביון" שתדחוק את הציבור החילוני אל התנועה הרפורמית ושאר תחליפי האינסטנט של היהדות המקורית (וישנה כבר היום נהיה אחר התנועות הללו), או אולי זה הזמן לנסות להכיל גם דעות ושיטות מנוגדות לנו?
יש שיאמרו שלחיות מבחינה אידיאולוגית יחד עם 'יש עתיד', זה אולי דורש סייעתא דשמיא גדולה, רצון הדדי ופשרות. אך זה כדאי וזה ראוי להשתלב בחברה הישראלית ולקרב את מאות אלפי החילונים שרוצים בכך, שצמאים לרוח יהודית. הם יאמרו ש"גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה, אבל שלום ביניהם, אומר הקב"ה איני יכול לפגוע בהם".
אך בקצה השני נמצאים רבים, מהם תשמע תשובה חד משמעית ובלתי מתפשרת: רבני ומאורי הדורות כבר הכתיבו לנו את הדרך בה נלך, התורה לא תהא מוחלפת ובשעת השמד בה רוצים לגייס את בני הישיבות, שהמלחמה היא לא על שוויון בנטל, אלא על ההשקפה והאידיאולוגיה יש להלחם גם על קוצו של יו"ד.
הצגת כל התגובות