עקבתי בחודשים האחרונים אחר הדיווח התקשורתי אודות פרשיית נחמיה ווברמן, ובסיכומו של יום נותרתי פעורת פה ומזועזעת.
למי שלא מכיר – נחמיה ווברמן הוא עסקן ציבורי ידוע בוויליאמסבג, שהואשם בהתנהגות בלתי ראויה ובמעשים חמורים כנגד נערה צעירה שהגיעה אליו לייעוץ. בגיל 12 הנערה החלה להתדרדר מבחינה דתית, והוריה שלחו אותה לייעוץ אצל ווברמן, ועכשיו – מספר שנים אחרי, היא הגישה נגדו תביעה על 3 שנים של התעללות. בית המשפט בניו יורק מצא את נחמיה ווברמן אשם ב-59 סעיפים מתוך ה-88 שהוגשו, וצפוי לו עונש כבד מאד, עד כדי 25 שנות מאסר.
במקביל למעצרו של ווברמן, אנשים המקורבים לקהילת סאטמר בוויליאמסבורג דיווחו על קורבנות לכאורה נוספים שסיפרו כי ווברמן התעלל בהם. הרב יעקב הורביץ – ראש ישיבת "דרכי נועם" במונסי, ומנהל של ארגון חרדי התומך בנערים בשעות משבר, דיווח באתר האינטרנט שלו על ארבע תלונות נגד נחמיה ווברמן שהתקבלו בארגונו. ארבעת התלונות התקבלו מארבע מקורות שונים, מאנשים שאינם מכירים זה את זה, ובכל זאת, כל הסיפורים היו דומים.
הרב הורביץ מציין כי התקשרו בני משפחה של נשים שנפגעו, וכי מדובר בנשים נשואות ובעלות משפחה המספרות על מקרים שקרו לפני שנים רבות, מה שלכאורה מעיד על שיטתיות מתמשכת של התעללות. הוא מדגיש כי הנשים הללו חוששות לדווח למשטרה, וכי נראה שמדובר רק בקצה הקרחון.
מעשים נפשעים, ותגובה פושעת
מדובר באדם שנחשד במעשים איומים ונוראים, מעשים הנוגדים לא רק את רוח התורה, לא רק את ההלכה, אלא גם את המוסר האנושי הבסיסי ביותר. ידוע כי נחמיה ווברמן נפגש שוב ושוב באופן פרטי עם בנות צעירות, בבית מגורים, תוך שבירה של כל כללי הייחוד הבסיסיים. הוא גבה 100-150 דולר עבור פגישה עמו, מבלי שהיה מוסמך בכלל לייעץ. כל הסיפור הזה מסריח עד לב השמיים.
ולמרות כל זאת, התגובה הראשונית של אנשי הקהילה בוויליאמסבורג הייתה תמיכה מוחלטת בווברמן, תוך כדי עריכת מגבית חרום ל"פדיון שבויים". ולא מדובר במתי מעט הזויים. תומכי ווברמן הצליחו לאסוף חצי מיליון דולר תוך זמן מועט ביותר, ואז הם נגשו לאדם המקורב אל המתלוננת והציעו לו חצי מיליון דולר על מנת שישכנע אותה לרדת מהסיפור.
הסיפור הזה הלך והתדרדר, אנשים נעצרו באשמת שיבוש תהליכי משפט, בניסיון לשחד את המתלוננת, וכאשר ניסו לצלם אותה בבית משפט על מנת לפרסם את התמונה באינטרנט ולבזות אותה. הנערה העידה כי מאז שהחליטה לתבוע, הוריה קיבלו איומים על חייהם, אביה איבד את העסק שלו, ואחייניותיה סולקו מבית הספר
ואחרי כל הדברים הללו, עם הכסף שנאסף, וניסיונות ההגנה הקרימינליים. ווברמן הואשם. הוא הואשם ברוב מוחלט של הסעיפים שבו המתלוננת האשימה אותו.
חשוב לציין, שלמרות שניסיונות ההכחשה וההסתרה הציניים באו מסאטמר, הרי ההכחשה לא התרחשה רק בקהילת סאטמר עצמה. כלי התקשורת החרדיים הרשמיים שדיווחו על הסיפור עשו זאת באופן מוטה, תוך נתינת במה מוגזמת לטענות הזויות ומשמיצות של הנאשם, ואפילו כאשר ווברמן הואשם ברוב מוחלט של הסעיפים נגדו, עדיין הופיעו בטורי החדשות טענותיו של ווברמן כי מדובר בעלילה שרקמה הנערה נגדו.
מתקשים להאמין
ישנם אנשים המתקשים לעכל את העובדה שבתוך החברה החרדית יכול להיות אדם כה מושחת ופושע. הם יעדיפו לטמון את הראש בחול, לצעוק סיסמאות על שנאת יהודים, שנאת חרדים ועלילות דם, ובלבד שלא להביט לאמת בעיניים. אנשים אלו כל כך נבעתים מהרעיון שדמות ציבורית בעלת זקן, כיפה וכובע שחורים יכולה להתנהג באופן מחפיר, שהם יעדיפו להשחיר את פניה של המתלוננת, לטעון כנגד כל מערכת המשפט האמריקאית, להשתמש באמצעים בלתי כשרים על מנת שהאדם הזה לא יורשע, ובסופו של דבר לערער את החברה החרדית מבפנים, העיקר שהאמת לא תצא לאור.
האנשים הללו לא המציאו את הגלגל. התנהגות של הכחשה והסתרה היא התנהגות נפוצה וידועה בתוך משפחות שבהן מתחוללת התעללות מתמשכת. והאנשים הללו מתנהגים בדיוק כמו בנים למשפחה בלתי מתפקדת.
הכחשה – תגובה נפוצה במשפחות לא מתפקדות
רוב רובן של המשפחות שמתרחשת בתוכן התעללות מתמשכת, הן משפחות שיש בהן חוסר תפקוד מסוים. העובדה שאחד מבני המשפחה הוא תוקף ומתעלל, היא רק חלק אחד מהמשוואה, החלק השני הוא כל בני המשפחה שמעלימים עין מהתקיפות, ונותנים להם לקרות.
כל פסיכולוג מתחיל מכיר את הסיפורים האלו – האב תקף, והאם שתקה. האח התעלל, וההורים העלימו עין. הדוד / הגיס / הסבא תקפו והתעללו במשך שנים, ואף אחד לא שם לב.
העלמת העין, השתיקה, ההסתרה, ההכחשה, אלו חלקים בלתי נפרדים מתמונה של התעללות מתמשכת בתוך המשפחה. פעמים רבות, כשניצול ההתעללות מחליט סוף סוף לצאת ולספר, כשסוף סוף הוא אוזר את האומץ הדרוש על מנת לספר למשפחתו אודות המעשים הנפשעים שנעשו לו – הוא נתקל בחוסר אמון, בהכחשה, בהאשמה, בהפניית גב, ובהגנה מוחלטת על התוקף.
זה נשמע הזוי אבל אלו סיפורים שקורים מדי יום ביומו. בני המשפחה אינם יכולים לשאת את האשמה המוטלת עליהם, הם מעדיפים להכחיש את מה שקרה, להזדהות עם התוקף ולא עם הקורבן, להאשים את המתלונן, ולהפוך את חייו לגיהינום.
הכחשה בחברה החרדית
לצערי ולחרדתי הרבה נוכחתי לראות כי בנושא הזה, ישנם אנשים רבים בחברה החרדית שמתנהגים כמו בנים למשפחה אחת גדולה ובלתי מתפקדת. השופטים שעצרו את ארבעת החשודים שצילמו את המתלוננת בבית המשפט, אמרו כי התנהגות כזאת אופיינית לעבריינים ניו יורקים המשתייכים לקבוצות גאנגסטריות שבהן יש סכנה אמתית לאדם שמלשין ופותח את הפה. מי היה מאמין שהתדרדרנו לדיוטא תחתונה שכזאת.
במקום להסתכל על העובדות, לראות שמדובר באדם שנשים רבות מתלוננות נגדו, לנסות להקשיב להאשמות, ולהבין את העובדה הבסיסית שבית משפט אינו גוזר פסק דין לפני שהוא משוכנע במעל ל 98% שאכן מדובר בעברה, ושכאן בית הדין מצא 59 עברות!! האנשים הללו הופכים את כל הסיפור הזה לסיפור של "אנחנו" ו"הם". ווברמן הוא משלנו, ולכן הוא נקי וצדיק. הנערה, התומכים בה, מערכת המשפט האמריקאית, התובע הכללי, כולם נכנסים תחת הקטגוריה של "הם" ולכן הם פושעים, ואין דרך אחרת להסתכל על זה.
אבל זה לא חייב להיות ככה
במקום להזדהות עם התוקף, לעצום את העיניים ולזעוק בקול גדול על עוול וחמס ועלילות דמיוניות, הגיע הזמן לנשום עמוק ולהתחיל להסתכל לאמת בעיניים.
שובר את הלב לחשוב שסמכנו על אחד משלנו, ושהוא בגד באמונינו באופן כה מכוער. קורע את הלב לחשוב שיש אנשים חסרי יראת שמים שמסתתרים מאחורי חליפה שחורה ומתנהגים באופן הנפשע ביותר. מצמרר להודות בכך שהעובדה שאדם הוא חרדי, אינה נותנת לו אפוטרופוס לעריות.
אבל אין לנו ברירה
אם לא נכיר באמת, מצבינו ילך ויתדרדר. ובמקום התנהגות פושעת של אדם אחד, נהפוך לקהילה שלמה בלתי מתפקדת ופושעת בשתיקתה. איך נוכל להגיד "ידנו לא שפכו את הדם הזה", כאשר בנות צעירות חוששות להתלונן מפני התוצאות החברתיות הקשות. איך נוכל לומר "זה לא אשמתנו" כאשר תוקפים מרגישים בטוחים כיוון שהם יודעים שאנשי הקהילה יגנו עליהם.
איך נוכל להתנער מאחריות כאשר אנו בשתיקתנו יוצרים את הפלטפורמה המושלמת לתקיפות מתמשכות. מה נענה ביום הדין, כשתופענה מולנו נשמות, נשמות, מעונות וקרועות, שהתחננו למישהו שיקשיב וישמע, ואנחנו אטמנו את אוזנינו, כי לא רצינו להאמין שהדברים הללו באמת קורים.
כרגע בלונדון מתרחשת פרשיה כאובה נוספת שמשסעת את החברה החרדית הלונדונית מבפנים. כ-30 נשים התלוננו כנגד רב מכובד ביותר, בן למשפחת רבנים וותיקה. העדויות מצטברות ומכריעות, ובכל זאת ישנם רבים מאד שמעדיפים להתעלם מהסיפורים ותובעים לתת לאותו רב להמשיך לנהל חיים ציבוריים ולייעץ לנשים כמקודם. רבנים מחתימים בעד, רבנים מחתימים נגד, וכל לונדון סוערת וכאובה.
הלוואי ונוכל ללמוד את הלקח מהסיפורים האיומים הללו. אם לא נלמד לכרות את האיבר הנגוע, הרי שהריקבון יפשה בכל כולנו. חוסנה המוסרי והנפשי של החברה אינו נמדד לפי התנהגותם של מתי המעט העבריינים שבתוכה. עבריינים יש בכל חברה. חוסנה המוסרי והנפשי של החברה נמדד על פי היחס לאותם עבריינים, והיכולת להסתכל על האמת הכאובה ולומר "ישנם פושעים גם בתוכנו, אבל הם אינם מייצגים אותנו. איננו מגבים את הפושעים הללו, ואיננו נותנים להם מקום של כבוד בחברתנו".
והאמת והשלום אהבו.
הצגת כל התגובות