לומדי הדף היומי במסכת סנהדרין דף מ"ב עסקו השבוע בעניין בדיקות העדים על פי מצב הלבנה, מכאן ממשיכה הגמרא ואומרת תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש - דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד.
דברי רבי ישמעאל אלו והלימוד של אביי נאמרים בסדר 'קידוש הלבנה'. מהי משמעות המילה 'הלכך' בדברי אביי?
רש"י מבאר שכיוון שברכת הלבנה נחשבת כמו הקבלת פני השכינה –‘הלכך’ יש לאומרה בעמידה, מפני כבוד השכינה.
בספר עלי תמר (עירובין ה,א) הסיק מדברי אביי אלו שבכל פעם שאדם מקבל את פני רבו, עליו לקבלו בעמידה. כדברי המדרש (שה”ש רבה- פ"ב בפסוק סמכוני באשישות) ששם כתב: כל מי שמקבל פני חברים כאילו מקבל פני שכינה.
גם בקבלת שבת אמרו (באה"ט או"ח רס"ב בשם שכנה"ג) שנוהגים לעמוד כשמקבלים את השבת כמו שמקבלים פני אדם גדול. עוד הוא מביא (עלי תמר בבא קמא ג, ז) בשם שולחן ערוך האר"י שאת החרוז: "בואי בשלום בואי כלה" וכן "מזמור שיר ליום השבת", שהוא קבלת שבת, צריך לומר מעומד.
ברכת-המצוות בעמידה
בספר מרגליות הים, מבאר שישנם שני הבדלים בין ברכות הנהנין לברכות המצות: ברכות הנהנין מברכים בכל פעם שנהנים, אבל ברכות המצות רק בזמנם הקבוע, ברכות הנהנין מברכים בין מיושב בין מעומד, וברכות המצות רק מעומד.
והנה אור הלבנה מהנה בני אדם, ואם נאמר שברכת הלבנה היא מסוג ברכות הנהנין היה צריך לברך כל לילה והיה אפשר לברך בישיבה, אבל אחר שאמרו שדי בפעם אחת בחודש נמצא שאין זו ברכת הנהנין אלא ברכת המצות, ובכן אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד, כדין ברכת המצוה.
הכנסת אורחים גדולה מקידוש לבנה
על דברי רב "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" תמה כ"ק אדמו"ר רבי ישראל ממודז'יץ זי"ע, מה ראו חז"ל להעמיד מצוות הכנסת אורחים מעל הקבלת פני שכינה? כלום לא די בכך אם נעמיד מצוה זו כשווה להקבלת פני השכינה?
והשיב על־פי דברי הגמרא (סנהדרין מב.): תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש - דיים (רש"י: 'דיין - אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחודש...'), אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד ('הואיל ומקבל פני שכינה הוא - מעומד בעי לברוכי, מפני כבוד שכינה שהוא מקבל').
וכיון שכך הדבר, אילו היתה מצוות הכנסת אורחים שקולה ושווה להקבלת פני השכינה, יכול היה האדם להסתפק בהכנסת אורח לביתו פעם אחת בחודש ולצאת בכך ידי חובת המצוה.
משום כך אמרו חז"ל שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ללמדנו שיש לקיים מצוה זו בכל עת ובכל שעה ואף במצבים הקשים ביותר, כמ"ש חז"ל (בבא מציעא פו:) "אותו היום יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו..."