למה הבן סירב לתת זריקה לאבא?

מסכת סנהדרין, דף פד

המשנה בדף שלנו מפרטת את אלו שמתחייבים מיתת בית דין בחנק, כשאחד מהם זה מי שחס וחלילה מכה את אביו או את אמו כמו שכתוב "ומכה אביו ואמו מות יומת". ומה הדין כשהבן חובל או עושה חבורה באבא, אבל הוא עושה את זה לצורך האבא? לדוגמא לתת לו זריקה? ובכן מספרת הגמרא על אמוראים שלא נתנו לבניהם להוציא להם קוץ, או לפתוח פצע כדי להוציא מוגלה, ולמה ? כי הם חששו שמא בשוגג יעשה הבן חבורה שהיא אינה לצורך, ויעבור בשוגג על האיסור החמור של מכה אביו ואמו.

ובאמת, כך נפסק להלכה הן ברמב"ם והן בשולחן ערוך, שאסור לבן לחבול באבא וכמובן גם לא באמא, אפילו כשכוונתו לרפואה, אך ישנו הבדל בין הרמב"ם לבין השולחן ערוך. לדעת הרמב"ם, כל זה הוא רק לכתחילה, כשיש מישהו אחר שיכול לעשות זאת, אבל אם אין מישהו אחר, מותר לבן, כי מעיקר הדין אין איסור חבלה באביו או אמו כשזה לרפואה. אולם לדעת השו"ע האיסור קיים גם כשעושה לרפואה.

ובספר מנחת חינוך הביא עוד סברה להקל, והוכיח בדברי הרמב"ם שכל איסור החבלה באביו ואמו זה רק כשזה נעשה שלא ברשות, אבל אם נתנו לו רשות, אין בכך איסור, ובספר מנחת שלמה הוסיף שכיון שדין חובל באביו ואמו נאמר רק באופן שעושה כן בדרך ביזיון, אבל לא כשעושה ברשותו ולטובתו. חשוב להוסיף דבר נוסף - כל הדיון נאמר באופן שאין פיקוח נפש לאבא או לאמא, אבל במקרה של פיקוח נפש ודאי שמותר, כי פיקוח נפש דוחה איסורים אחרים. להלכה למעשה, כל אחד ישאל את רבותיו כיצד יש לנהוג.