דינא דמלכותא דינא. הפסק בשדה לעניין
הוציא גרוגרות בשבת לרשות הרבים. חזקה ופאה. הנכנס לבקעה בימות הגשמים
דף נ“ה - ע“א
ישראל שלקח שדה מעכו“ם בכסף ולא החזיק בה ובא ישראל אחר והחזיק בה, לרב הונא בר אבין בשם כל רבותינו זכה בה השני [וכדעת רב יהודה אמר שמואל דףנ“ד:]
דינא דמלכותא דינא, ולכן אף על פי שמדינא דמלכותא היא שאין להם חזקה בקרקעות אלא בשטר (דף נ“ד:) אבל דינא דמלכותא היא שבארבעים שנה יש לו חזקה, ואין להוציא מישראל הקונה ממנו וכן ישראל בארץ פרס אין לו חזקה בשלשה שנים אלא בארבעים שנה.
מדינא דמלכותא דינא עבדי המלך שמכרו קרקע
למי שמשלם מס קרקע מכירתם קיימת, וגם אם בעליו הראשונים באו אחר כך לשלם המס, ואם מכרו הקרקע משום שלא פרע מס הגולגולת לסתימת הש“ס ולאמימר: אין בזה דינא דמלכותא דינא, ולרב הונא בריה דרב יהושע: גם כל המטלטלים משועבד למס הגולגולת.
ממונים מהמלך שתבעו אדם בטל לתת מס והשתדלו בעדו בני העיר ומתוך כך נתרפה מס שלהם חייב להשתתף בעול הקהל, אבל אם שכחו או שלא תבעו אותו כל עיקר מפני שהוא אדם בטל, פטור שסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו.
ב‘ שדות של גר ומיצר או חצב [מין אילן או עשב] מפסיקים ביניהם והחזיק באחת מהם לא קנה חבירתה.
ב‘ שדות שיש הפסק ביניהם חייב פאה לכל אחת מהם, כגון נחל [קרקע קשה שאין ראוי לזריעה] שלולית מים ודרך קבוע אפילו דרך יחיד בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, מצר וחצב - לרב אסי א“ר יוחנן: אינם מפסיקים, לרבין א“ר יוחנן: מפסיקים.
דף נ“ה - ע“ב
הנכנס לבקעה בימות הגשמים שדינו כרשות היחיד לעניין טומאה שבספק טמא הואיל שאין בני אדם מהלכים בה שלא לקלקל הזריעה, וטומאה באחת מהשדות ואינו יודע אם נכנס לשם, רבי אליעזר: מטהר, שהוא ספק ספיקא ספק אם נכנס לשדה ספק אם האהיל על הטומאה, ונחלקו בדעת רבי יוחנן אם המיצר והחצב מפסיקים השדות שיהא חשוב ספק ספיקא, וחכמים: מטמאים גם בשתי שדות שספק אחד הוא אם הגיע עד הטומאה והאהיל עליה.
הוציא כגרוגרת לרשות הרבים בשבת חייב, הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא עוד חצי גרוגרת בהעלם אחד- לת“ק: חייב חטאת, לרבי יוסי: רק אם חזר והוציא לאותה רשות הרבים שהוציא חצי גרוגרת הראשון, אבל
בהוציא לרשות הרבים אחרת פטור. לרבה: היינו דווקא כשיש רשות היחיד בין שתי רשויות הרבים, לאביי: גם אם יש כרמלית באמצע כבר אינו חייב, לרבא: גם חתיכת עץ שמדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכו מפסיק ביניהם [וכמו שמצינו שבעל שהשאיל חצר לאשתו לקבל שם גט וזרק הגט ונפל על חתיכת עץ שאינה מגורשת ואינה בכלל החצר וכמקום אחר הוא] ולשיטתו גם מיצר וחצב מפסיקים.