שיעור הדף היומי ליום כ"ח אייר, מסכת מנחות דף פד

מתמרים שבהרים. אע''פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין: וקאמר להא שמעתא. אם הביא לא קדש: קרבן ראשית. משמע נמי אשתי הלחם אע''ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ: אין לי אלא חדשה של חיטין. דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם: חדשה של שעורים. כגון מנחת קנאות: מנין. שלא יביא קודם לשתי הלחם: ת''ל חדשה חדשה. שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כג): מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים. שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם: ת''ל בכורי קציר חטים. כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים (בחג שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לבכורים: ת''ל חג הקציר בכורי מעשיך. חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה אפי' לחדש של שעורים: מנין שתהא קודם לבכורים. של חטין שגדלו בגג ובחורבה דהאי דתנן מן המובחר היינו למצוה: ת''ל בכורי כל אשר בארצכם. אפי' בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורים האמור להלן שתי הלחם [קודם לכל] אף כאן שתי הלחם [קודם] לכל בכורים שבארצכם: מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן. שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם דנסכים לא משמע ליה מבכורי כל אשר בארצם דהאי קרא בבכורים כתיב ואין מביאין נסכים בכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן: מה להלן נסכים ופירות האילן. דכתיב מעשיך כל מעשיך ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן: אף כאן. חג הקציר אע''ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם: קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין. ומדקתני הכי ש''מ דמביא בכורים מהן וכ''ש מתמרים שבהרים ושבעמקים דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים וקשיא לעולא: סיפא. דקתני שבגג ושבחורבה אתאן למנחות שיהו שתי הלחם קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה וליכא למימר דמביאין מהן בכורים ולא קשיא לעולא. ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות דהאי בכורי היינו בכורים וכל אשר בארצם היינו מנחות וגמרינן ג''ש נאמר כאן בכורים ונאמר להלן בכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם קודם להם אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות שתי הלחם קודם להם: היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו. דמשמע אפי' נשים ועבדים: כאן בבכורים. כתיב כל טהור בביתך יאכל אותו: כאן במנחות. כתיב לך יהיו דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות: רב אשי אמר כולה למנחות. וסיפא דקרא דכתיב כל טהור בביתך אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור ולא קשה לעולא: נעשה. הני תמרים שבהרים: ככחוש שבקדשים. שהמקדיש בהמה כחושה קדשה ואע''ג דלא הוי מצוה מן המובחר: רבי יוחנן חזאי בחילמא. למתרצא למילתיה שפיר: מראשית ולא כל ראשית. למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין: מארצך ולא כל ארצך. למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה: וריש לקיש. כיון דאמר אם הביא קדש האי מארצך מאי עביד ליה: נאמר כאן ארץ. אשר תביא מארצך (דברים כו) ונאמר להלן (שם ח) ארץ חטה ושעורה: מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל. דהני פירות הן משובחין משאר פירות: אף כאן. אין מביאין בכורים אלא מן המשובח ולעולם מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח: ואידך ארץ מארץ. כלומר רבי יוחנן אמר לך אין הכי נמי מה להלן שבח ארץ וכו' והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב ארץ לחוד אבל השתא דכתיב מארצך ולא כל ארצך להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים: וריש לקיש. האי דרשה דהוי משתמע ליה מארץ לא משמע ליה: בשלמא ריש לקיש. דאמר קדשה איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה מארצך קרינא בה: בספינה של חרס. מביא וקורא משום דשל ארץ היא:

רש"י מכ''י רבינו בצלאל אשכנזי ז''ל שבהרים. מתוקים: מפירות שבעמקים. תבואה: להא שמעתא [אם הביא לא קידש]: קרבן ראשית. עד אין לי [אלא חדשה] של חטים [שתי הלחם קודם] לכל [המנחות]: חדשים של שעורים. כגון מנחת קנאות [שלא יביא קודם] שתי הלחם שמעתי ולא [נראה בעיני] שהרי העומר קודם לזה משעורים ל''א אין לי אלא של חיטין מנחת שתי הלחם הבאה מן [החיטין] שתהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החיטין חדשים חדשה של שעורים מנין מנחת העזמר הבאה שעורים [מנין] שתהא קודמת לשעורים שלא תהא מנחה משעורים קודם לה: חדשה חדשה. שתי פעמים והקרבתם מנחה [חדשה] באמור אל הכהנים בהקריבכם [מנחה] חדשה בפנחס: שתהא. שתי הלחם קודמת לבכורים שלא [יביא] בכורי תבואה [קודם] לה: וחג השבועות תעשה לך. תחלה ואח''כ מותר להביא בכורי [קציר] חיטים לישנא אחרינא בכורי קציר [חיטים] מה שתעשה [בחג] השבועות יהיו [בכורים] לכל קציר חטין [וחג] הקציר היינו חג השבועות דהא [לעיל] מיניה כתיב המצות: עלו מאיליהן. שלא יביאו מהן בכורים קודם לשתי הלחם: ת''ל בכורי כל אשר בארצם. אלמא שנקרא בכורים וכשרים וחג הקציר יהא [קודם] לבכורים ל''א נאמר כאן בכורים ונאמר להלן חג הקציר בכורים מה כאן הכל במשמע אף כאן הכל במשמע: לנסכים ולפירות האילן. שלא יביא נסכים יין מן החדש ובכורי פירות האילן קודם לשתי הלחם: באספך את מעשיך. בחג הסוכות כתיב: מה. מעשה האמור להלן נסכים ופירות האילן בכלל שהרי בחג הסוכות כבר נלקט הכל: אף כאן נסכים ופירות אילן קתני מיהת שבעציץ שבספינה. לא יביאם קודם שתי הלחם [אלא] לאחר שתי הלחם יביא וכ''ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים ותיובתא לעולא: סיפא. דקתני מנין לרבות שבגג ושבחורבה במנחות קא מיירי והכי קאמר מנין שלא יביאו מהם מנחה קודם לשתי הלחם ת''ל בכורי כל אשר בארצם ועציץ וספינה בכלל ובמנחות כתיב האי קרא כדמפרש רב משרשיא לקמיה וגמר האי בכורי מבכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם (אף קודם) אף כאן שתי הלחם: היינו דכתיב. בהאי קרא דבכורי כל אשר בארצם כל טהור ואפילו נשים: ואי במנחות משתעי קרא לזכרי כהונה הוא דמתאכלו דבמנחות כתיב כל זכר בכהנים יאכלנה: תרי קראי כתיבי. בהאי קרא גופיה כתיב בכורי כל אשר בארצם וגו' לך יהיה משמע לך ולכיוצא בך דהיינו זכרים וכתיב בה נמי כל טהור רישא דקרא במנחות וסיפא בבכורים והך דרשא דגג וחורבה ארישא דקרא קאי וכדאמרינן: סיפא. דכתיב כל טהור ללחמי תודה ארבע חלות של תודה נאכלין לנשי כהנים כדאמרי' המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים ולנשיהם ותרומת לחמי תודה כתרומת תודה דהיינו חזה ושוק: בפלוגתא. עולא ורב אחא בר הונא פליגי נמי ר' יוחנן וריש לקיש בתמרים שבהרים ופירות שבעמקים: ככחוש. שבקדשים כי היכי דבהמה כחושה קדושה אם הקדישה ה''נ הני קדשי: ר' יוחנן חזאי בחלמא. וכיון דגברא רבא אתחזאי לי אמינא מילתא מעלייתא אני אומר היום: אמר קרא מראשית. פרי האדמה ולא כל ראשית פרט לשאינו שבעת המינים ושבעת המינים גופייהו תביא מארצך ולא כל ארצך פרט לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים: ונאמר להלן ארץ. חטה ושעורה מה להלן בשבחה של א''י הכתוב: אף כאן. בבכורים משבח א''י הם באים דהיינו שבעת המינין דראשית ולא כל ראשית לא נפקא לן בהדיא איזה מין חייב ואיזה מין פטור ל''א מובחר שבאותו מין הביא [מתמרים שבעמקים] לכתחילה ואעילו מדקלים שבהרים ממובחרים שבהם הביאה: ור' יוחנן הן דרשא נפקא ליה מדמצי למכתב ארץ וכתיב מארצך: גג דמערה. חשיב כקרקע ומביא וקורא: בגג דבית. שזרע על הגג דבית מביא ולא קורא: