פרק ששי- הבא על יבימתו
דף נד
*דיני הביאה. *דרשות הפסוקים. *מנין להעראה. *קורבה מאב ואם.
א. דיני הביאה 1. האופן, שאחד מהם או שניהם שוגג מזיד אונס ורצון. 2. צורת הביאה, מערה גומר ושלא כדרכה. 3. במי איירי, יבמתו עריות ופסולות. 4. קשיא מהו האופן באיש שאנסוהו שהרי אין קישוי אלא לדעת, להו''א אנסוהו עכו''ם, ישן, נתקע, ולמסקנא בנתכוון לאשתו וגויים דבקוהו ביבמתו, וקמ"ל דאפילו ששניהם לא כיוונו למצוה קנאה. 5. האופן בישן באיש, להו"א בכל גוני ולמסקנא במתנמנם. 6. נפל מן הגג ונתקע, ביבמתו לא קנה, וחייב בארבעה דברים ופטור רק מבושת. 7. נתכון להטיח ש"ז בכותל ביבמתו לא קנה, אבל נתכון להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה, כיון שנתכון לשום ביאה בעלמא.
ב. דרשת הפסוקים 1. יבמה יבא בשוגג מזיד אונס רצון. 2. מצוה בביאה, מאם לא יחפוץ יחלוץ. 3. להקים שם, דבעינן כדרכה. 4. ויבם, רק ביאה גומרת בה ולא כסף ושטר. 5. ויבמה, בעל כרחה.
ג. מנין להעראה והדחיות 1. נאמר בנדה את מקורה הערה, ודחי שא"א ללמוד שכן מטמאה את בועלה. 2. באשת אח נאמר נדה היא, ודחי שיש בידו לרבות. 3. אחות אביו ואמו נאמר את שארו הערה, ודחי שבא מאליו. 4. א"א ללמוד מתרתי, אשת אח ואחות אב הוו שאר, נדה ואחות אב בא מאליו, נדה ואשת אח אין היתר בחיי אוסרן או תליא באחרים. 5. למסקנא ילפינן מנדה לכולם בהקישא דר' יונה, ואשת אח אתי לכרת בחיי בעלה, וקרא באחות אתי להו''א לזכור ולמסקנא לבהמה.
ד. קורבה מאב או מאם בעריות 1. אחות האב בין מן האב ובין מן האם דקרא סתמא כתיב, וקמ"ל דאיכא חייס מהאב. 2. אחות אם מתרוייהו, וקמ"ל אחות אם שהיא ודאית. 3. דודתו זהו רק מן האב, דילפינן מגאולה והתם כתיב משפחה שזה דווקא מן האב. 4. אחות אשתו מהאב או מהאם, ילפינן מאשת אח דהוי ע"י קידושין וקרובי עצמו. 5. אשת אח בין מהאב ובין מהאם, שנאמר ערות אחיך היא.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני הביאה (7)
ב. דרשות הפסוקים ביבום (5)
ג. מנין להעראה והדחיות (5)
ד. קורבה מהאב או מהאם בעריות (5)