דף עה
*סוגיית מן.
1. המאכילך מן במדבר למען ענותך פליגי רבי אמי ורבי אסי האם משום שאין פת בסלו או שאכלו בלי לראות וכמו סומין שאינם שבעים וכן טוב מראה עינים יותר ממעשה, וכן פליגי במי שנותן עיניו בכוס אם דומה עליו כמישור כל העריות או כל העולם, דאגה בלב איש ישׁחנה מדעתו או ישׂיחנה לאחרים, ונחש עפר לחמו בטעם או שלא מתישבת דעתו עד שיאכל עפר, וה' קילל את הנחש ותמיד מזונותיו עמו.
2. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, פליגי אם דגים שהיו להם מהפקר או עריות שנאסרו בהם וזהו בוכה למשפחותיו, והפסוק גן נעול קאי על הנך דאסירי במצרים.
3. זכרנו את הקשואים והאבטיחים, פליגי האם לא טעמו כלל אם שהיה רק טעמן ולא ממשן.
4. כזרע גד לבן, עגול כגיד ולבן כמרגלית, דומה לזרע פשתן, דומה להגדה שמושכת לבו של אדם, מגיד לישראל תשעה לראשון או שבעה לאחרון וכן במכירת עבד ואשה שסרחה, והלבין עוונותיהם של ישראל.
5. המן ירד בתוך המחנה לצדיקים, הבינונים יצאו ולקטו והרשעים שטו ולקטו.
6. לצדיקים לחם לבינונים עוגות והרשעים הוצרכו לטחון בריחים.
7. ירד להם עם המן תכשיטי נשים שדכים במדוכה, ציקי קדירה שמבשלים בפָּרור, ומרגליות שנאמר והנשיאים הביאו נדבה ממה שבא בבקר בבקר.
8. היה כטעם לשד השמן, כמו שהתינוק מוצא בשַׁד כמה טעמים ומתהפך לכמה גוונים.
9. שאלו לחם כהוגן וקבלו כהוגן בבוקר, אבל בשר ששאלו שלא כהוגן קבלו בערב, ודרך ארץ שאדם יאכל בערב, וישראל בתחילה היו דומים לתרנגולין שמנקרים באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה.
10. הבינונים מתו לאלתר כאשר הבשר היה בין שיניהם, והרשעים הצטערו עד חודש ימים.
11. וישטחו קרינן וישחטו שנתחייבו שחיטה, שטוח שירד עם המן דבר שטעון שחיטה ודחי שנאמר וימטר עליהם כעפר שאֵר וכן שמשה נצטוה על רוב סימן אחד בעוף, אלא אתי שהשליו ירד משטיחין.
12. הטעם: לנערים לחם, לזקנים שמן, ולתינוקות דבש.
13. כתיב שליו וקרינן סליו, שהיה לצדיקים בשלוה ולרשעים כסילוין שהם קוצים, ומייתי שיש ארבע מיני סליו שיכלי קיבלי פסיוני ושליו והוא הגרוע שבכולן וצולים ונותנים אותו על י''ג לחמים והאחרונה נאכלת רק ע''י תערובת, ואריסו של רבא מצא עבורו בכל יום עד שמת רב חסדא.
14. היה טל מעליו ומתחתיו והיה כמונח בקופסא.
15. דק מחֻספס, דבר שנימוח על פיסת היד או בגימטריא רמ''ח שנבלע בכל האיברים.
16. לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו או לחם שנבלע בכל האיברים, ונצרכו לנקביהן לדברים שמכרו להם מבחוץ או רק אחרי שסרחו אבל קודם לכן היה המן מפיגן, או דאתי שירד ליהושע מן כנגד כל ישראל בגז''ש איש אשר רוח בו.
17. לא ירד מן פעם אחת בשנה, כדי שכולם יכוונו את לבם לה', או כדי שיאכלוהו חם, או מפני משאוי הדרך.
18. לר''א המודעי המן היה בגובה אמה דדריש מהמבול שהיה משתי ארובות והמן פי ארבע ממנו דהוה מדלתי שמים או בגז''ש פתיחה, ור''ט אמר לו עד מתי אתה מגבב דברים, ולאיסי המן התגבר ועלה עד שראוהו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי.
שאלות לחזרה ושינון
א. סוגיית מן (18)