(צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
דף ז
א. מותר נזיר 1. בקרבו שלמים לבסוף פליגי אם המותר שלמים או נדבה. 2. מותר לחמו ירקב, דא''א להקריבו בפ''ע ולא לנזיר אחר. 3. מותר נסכיו להו''א ירקב, ולמסקנא אמרי מותר קק''ד לנדבה, וכן הפריש שקלו ומת, וכן מותר עשירית האיפה של כה''ג לנדבה.
ב. מותר 1. שבויים, שבוי, עניים, עני מתים, למי שגבו או כדעת הפרנסים שגבו. 2. מותר המת ליורשיו, עד שיבא אליהו, נפש על קברו, זילוף על מטתו.
ג. פיוס ר''י 1. לא שאל בשלומו ונחבא, ראוני נערים ונחבאו דכבוד הוא משא''כ בפסל. 2. לא אמר הלכה משמו, קרעו ס''ת בחמתן, דורש ויודעים שהוא משמך והתפייס.
ד. אמירת הלכה 1. בשם אומרה, שדוד בקש אגורה באהלך עולמים, ושפתיו רוחשות בקבר ונהנה. 2. יראה בעל שמועה כנגדו, וזה חסרון שיש לסומא.