דף טז
*פרוץ כעומד. *שתי וערב. *אבעיא דר"ה.
א. פרוץ כעומד לרב פפא מותר דקסבר שה' אמר למשה לא תפרוץ רובה, ולרב הונא בר"י אסור דקסבר גדור רובה. והשמועות 1. במשנתינו שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה אם גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שלא יהיו פרצות יתירות על הבנין ומשמע דאם הוו כמו הבנין שרי וכרב פפא ולכן במסקנא פסקינן כוותיה, ולר"ה קשיא. 2. המקרה סוכתו בשפודין אם יש רווח ביניהן כמותן כשירה, לר"ה בנכנס ויוצא וקשיא דאפשר לצמצם, אלא במעדיף או שנותן ערב על שתי. 3. שיירא שהקיפוה בגמלין צריך שלא יהיה ביניהם כמלא גמל, ודחי בנכנס ויוצא. 4. פחות משלשה טפחים שרי פרוץ מרובה, ושלשה עד ארבעה טפחים אסור שיהא בין זה לזה כמלואו פרוץ כעומד, ובפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד. לרב פפא מלואו זהו בנכנס ויוצא, ולר"ה תני פרוץ מרובה אגב סיפא דתני עומד מרובה. 5. מארבעה טפחים עד עשר אמות בפרוץ כעומד שרי כנגד העומד ובעומד מרובה שרי אף כנגד הפרוץ, ולר"פ תני הכי אגב רישא דפרוץ מרובה. 6. לר"ה הברייתא לא עירבה את דין פחות משלשה טפחים עם שלשה טפחים, כיון שפסולא דרישא הוא כדי שלא יזדקר הגדי ופסולא דסיפא משום פרוץ כעומד. ואתי לאביי כרבנן דמודו שמתיר כנגדו רק בארבעה טפחים, ולרבא כרשב"ג ומודה דבשלושה פסול כיון שיכול הגדי להכנס. 7. דפנות עם פתחים וחלונות בעינן עומד מרובה על הפרוץ תיובתא דרב פפא, ואפ"ה הלכתא כוותיה דשרי כיון דמשנתינו דייקא כוותיה כדלעיל.
ב. מקיפין ע"י לבוד בקנים של שתי ובחבלים של ערב אם גובהן עשרה טפחים, ופליגי מתי נותנים כל צרכן 1. לרבי יהודה דווקא בשיירא. 2. לחכמים אף ליחיד בדרך ובלבד שלא יהיה בית סאתים פנוי. 3. לרבי יוסי בר"י אף בשיירא בעינן שתי וגם ערב ובלאו הכי נותנים ליחיד ושנים בית סאתים ולשלשה שש. 4. לחכמים אף ליחיד בישוב שרי.
ג. האיבעיא דרב המנונא 1. להו"א בעומד מרובה על הפרוץ בחבלים, ומייתי ממשנתינו דצריך ששיעור החבלים יהיה מעט יותר מטפח, ודחי דאם יעמידנו למעלה אתי אוירא משני הצדדים ומבטל ליה, ואם יעמידנו באמצע הוי עומד מרובה על הפרוץ משני רוחות. 2. למסקנא אם נתן בתוך לבוד לקרקע מחצלת שבע וחקק בה שלשה. 3. לרב אשי האיבעיא במחיצה תלויה, דבחורבה לא מהני ורק במים הקילו.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' בפרוץ כעומד והשמועות (7)
ב. הקפה ע"י לבוד והמח' מתי נותנים כל צרכן (4)
ג. איבעיא דרב המנונא (3)