דף כג
*חשש קנוניא. *החיוב במקדיש ומעריך.
א. החשש לקנוניא 1. הערב לאשה בכתובתה ובעלה מגרשה צריך לידור הנאה כדי שלא יעשו קנוניא ויפסיד, ולגבי משה בר עצרי רצו לעשות קנוניא ולגרש שלא בב''ד כיון שבנו צורבא מרבנן ודחוק. 2. הקדיש נכסיו וגירש את אשתו לר''א ידור הנאה ולרבי יהושע א''צ, ופלוגתייהו האם בבריא חיישינן לקנוניא, או האם יש הפרה לנדר שהודר ברבים או על דעת רבים, ודחי דהו''ל לר''י למימר אינו מועיל, ולמסקנא האם מהניא שאלה בהקדש. 3. בלוקח לר''פ ג''כ צריך לידור הנאה ולנהרדעי א''צ כיון שידוע שמשנעבד איהו דאפסיד אנפשיה.
ב. החיוב במקדיש ומעריך 1. אם היה חייב מלפני שהקדיש פודה בזול ע''מ לשלם לבע''ח, ולא נוטלים מההקדש גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. וא''א לפדות לרשב''ג אם חובו יותר מהקדשו, ולחכמים עד שיהא חובו פי שתים מהקדשו. 2. במעריך משאירים לו מזון לשלושים יום וכסות לי''ב חודש מטה מוצעת סנדלים ותפילין, שנאמר ואם מך הוא דמשמע החייהו מערכך, ודווקא הוא ולא לאשתו ובניו. 3. אם היה אומן נותן לו שני כלי אומנות מכל מין, ואם יש לו אחד מרובה ואחד מועט משאירים רק שתים מהמרובה אף שהיה משאילו. 4. צמד וחמור לר''א הוו כלי אומנות ולחכמים נחשב לנכסים. 5. המקדיש נכסיו צריך לפדות את תפיליו, וה''ה במכירה ולא אמרינן שמצווה של גופו לא זבין. 6. כסות אשתו ובניו ומה שצבע לשמן וסנדלים שלקח לשמן אינם בכלל ההקדש. 7. שמין להקדש כפי מקומו ושעתו שנאמר ונתן את הערכך ביום ההוא, ולכן לא מלבישים עבד אם ולא ממתינין לפרה לאיטליס ולא מעלין מרגלית לכרך.
הדרן עלך פרק ששי דערכין!
שאלות לחזרה ושינון
א. החשש לקנוניא (3)
ב. החיוב במקדיש ומעריך (7)