דף טו
*פדיית בע"מ מעיקרו. *דין פסולי המוקדשין.
א. בעל מום מעיקרו שמת אמרינן דנפדה, כמאן אתי 1. רב קאמר דאתיא כר''ש שסובר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ונפדין רק מחיים אבל מודה בבעל מום מעיקרו שנפדה שנאמר אותה למעוטי. 2. לתנא דבי לוי יקברו, וקרא אותה קשיא ליה. 3. לרבנן דר''ש, לל''ק אתי כר''ל דסברי יפדו ורב לא העמיד כמותם משום דאמרינן בסיפא דאם קדם הקדישן למומן יקברו ולדידהו ג''כ יפדו, ולל''ב אתי אף כרבי יוחנן וכולה כרבנן ותני זו דברי ר''ש ומחלוקתו.
ב. דין פסולי המוקדשין, קרבן שנפל בו מום קבוע ונפדה 1. פטור מבכורה ומתנות שנאמר צבי ואיל, ואין ללמוד דחֶלבן מותר שנאמר אך ולרבא מהפסוק רק את דמו, ונוהג בו אותו ואת בנו שנאמר אך. 2. אסורין בגיזה ועבודה דרשינן מהפסוק תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב, או שנאמר תזבח ואכלת דשרי באכילה רק משעת זביחה. 3. אם מתו לל''ק אסור לפדותן בכדי להשליכם לכלבים שנאמר ואכלת ולא לכלביך, ולל''ב שרי דלא נתמעט. 4. ולדות שנולדו קודם פדיונם פליגי אי קדשי ליקרב או לרעיה, ולאחר פדיונם קדשי שנאמר אם זכר. ולר''ה כונסן לכיפה כיון דא''א להקריבם ולא לפדותן, ולרב ששת סמוך לפדיון אמן מתפיסן לשם אותו זבח בדווקא. 5. השוחטן בחוץ פטור, ולר''ע חייב בדוקין שבעין. 6. עושה תמורה שנאמר אם נקיבה ותמורתו לאחר פדיונו מתה, והטעם כיון שא''א להקריבה ולא לפדותה ונקראת תמורת קדשים, או ילפינן שנאמר ממפריסי הפרסה ואתי לחמש חטאות המתות ומינה ילפינן למעלי הגרה והיינו פסולי המוקדשין דבמיתה.
שאלות לחזרה ושינון
א. אמרינן דבעל מום מעיקרו שמת נפדה, כמאן אתי ומ"ט (3)
ב. דיני פסולי המוקדשין (6)