דף עג
*מגע בית הסתרים. *שחיטה עושה ניפול.
א. אמרינן דהאבר מטמא את בשר העובר וקשיא דהוי מגע בית הסתרים, ומייתי 1. בגד שגדלו ג' על ג' טפחים מטמא מדרס ואם נחלקו לר"מ מטמא מגע מדרס ולרבי יוסי מגע זב, ואתי להו"א כר"מ ולמסקנא אף לרבי יוסי משום דמודה בשלש אצבעות הבאות מבגד גדול שבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה וה"נ באבר. 2. כל העומד להחתך אף כשהוא עדיין מחובר הוי כחתוך ומטמא במגע וה"ה אף בלא חתכה, להו"א כר"מ הסובר דסגי בידות הכלים דסגי בטבילה עם המקום שעתיד לקצצן, ולמסקנא אף כרבנן דחיבורי אוכלין נחשבים כנפרדים.
ב. אבר המדולדל בבהמה ומתה לכו"ע מיתה עושה גמר ניפול ודינו כאבר שפירש מן החי ואינו חמור כנבילה, והשמועות האם שחיטה עושה ניפול או שהיא מטהרת מלטמא 1. עובר שהוציא אבר ושחט הבהמה שחיטתו מטהרתו לרבנן ולא לר"מ, ובאבר המדולדל דעת ר"ל דה"נ פליגי ולרבי יוחנן לל"ק לכו"ע שחיטה עושה ניפול וטמא כיון דרק אבר יש לו תקנה בחזרה ומקשינן שר"מ קאמר ששחיטה מטהרת, ולל"ב לכו"ע אין שחיטה עושה ניפול כיון דהוי גופה. 2. ר"י בר יוסף קאמר הכל מודים דמיתה עושה ניפול ושחיטה אינה עושה ניפול, דתנינא לר"מ מתה הבהמה טומאת האבר משום אבר מן החי וכן נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה לטמא טומאת אוכלין ומשמע דאין להם טומאת עצמן, איצטריך דהו"א הוכשרו קאי על בשר הפורש מהבהמה ובשר הפורש מן האבר דטומאתו חמורה אגב אביו, קמ"ל דקאי על האבר עצמו. 3. ובשר בשדה טריפה לרבות אבר ובשר המדולדלין דאף אם שחט אסורין, ופליגי האם הוי לאו ולוקה או דהוי רק מצות פרישה מדרבנן וקרא אסמכתא. 4. מהפסוק וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא ילפינן באם אינו ענין דדווקא מיתה עושה ניפול ולא שחיטה, וחד במותם איצטריך שמטמאין רק לחין כעין מיתה. 5. אבר של עובר מת, לרב חסדא אף לרבנן שחיטה עושה ניפול ואינה מטהרתו ולרבה ה"נ פליגי כמו בחי.
שאלות לחזרה ושינון
דף עג
א. מדוע האבר מטמא את בשר העובר (2)
ב. השמועות האם שחיטה עושה ניפול (4)
דף עד
*מצא בן תשע חי. *טומאה מחיים. *חֵלב של עובר.
א. דיני השוחט בהמה ומצא בה בן תשעה חי 1. לענין שחיטה, לר"מ טעון שחיטה, לחכמים שחיטת אמו מטהרתו אבל אם הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה מדרבנן, ולר"ש שזורי א"צ שחיטה אפילו בגיל חמש שנים. 2. אמרינן דנחלקו להו"א רק על עסקי שחיטה ולמעוטי חלבו וגידו ונדחה, ולמסקנא רק על עסקי אכילה וקאמר דלכו"ע לוקה על כלאים. 3. דין דמו לחכמים, אליבא דרבי יוחנן בכרת ולר"ל בלאו, ואין לדמותו לדם התמצית דממעטינן שנאמר וכל דם דנוהג רק היכן ששייך דם הנפש. 4. פדיון פטר חמור בשה בן פקועה, לר"מ הוי שה מעליא ואליבא דרבנן לרב אשי פודין ולמר זוטרא אין פודין דיליף בגז"ש שה מקרבן פסח דיוצא דופן פסול בו. 5. במקרה שאמו היתה טריפה ושחטה, לר"מ השחיטה מהניא לעובר ואליבא דרבנן פליגי האם ה"נ השחיטה מהניא דארבעה סימנין אכשר רחמנא, ואמרינן דחייב בזרוע לחיים וקיבה, ואם מת טהור מלטמא במשא. 6. למ"ד חוששין לזרע האב, בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא אין לולד תקנה בשחיטה,דנחשב שיש לו סימן אחד בלבד.
ב. הדינים בטומאה מחיים 1. בהמה שחוטה שמתה ובמעיה בן תשעה חי, לר"ל טמא כמו אמו וכדין שומר והוכשר בדם אמו, ולר"י מונין בן ראשון ושני דהוו כתרי גופים בשחיטה והוכשר בשחיטה וכר"ש. 2. בן ט' שעבר בנהר הוכשר ואם הלך לבית הקברות נטמא, כריה"ג שסובר דמטמא טומאת אוכלין ודלא כחכמים הסוברים שאינו מק"ט כיון שהוא חי, והא דבעי הכשר לר"ל איירי בשחיטה יבישתא ודלא כר"ש. 3. דגים מקבלים טומאה, לב"ש משיצודו לב"ה משימותו ולר"ע משעה שאין יכולים לחיות וזהו אף כשהוא מקרטע דמפרפר. 4. בעי בנולדו בדגים סימני טריפה האם מטמאין, והאיבעיא למ"ד טריפה חיה משום דדגים לא נפישא חיותייהו כבהמה, או דאף למ"ד טריפה אינה חיה דגים לא יטמאו כיון שאין במינם שחיטה, תיקו.
שאלות לחזרה ושינון
דף עד
א. דיני השוחט בהמה ומצא בה בן תשעה חי (6)
ב. הדינים בטומאה מחיים (4)