משפחה בת 13 נפשות בצינוק של 58 מטר: "הילדים רעבים ללחם"
במרכז בני ברק, בלב העיר, חיה משפחה בת 13 נפשות בתנאים בלתי נתפסים. דירתם הקטנטנה, ששטחה 58 מטר בלבד, הפכה ל"צינוק" עבורם. הסלון זעיר ואינו מסוגל להכיל את כל בני המשפחה יחד. המטבח פצפון, חדר הרחצה צר והמרפסת אינה ראויה לשימוש.
לילדים אין מיטות מספקות, חלקם ישנים יחד במיטה אחת, ואחרים על הרצפה עם שמיכה דקה בלבד. הבגדים מרופטים, והנעליים קרועות למרות שהחורף כבר בעיצומו. המקרר עומד ריק, והילדים רעבים – רעבים באמת.
ההורים, העומדים בראש המשפחה, כבר קרובים לקריסה נפשית. התחושה שהם אינם מסוגלים לדאוג לצרכי ילדיהם הפכה לנטל כבד מנשוא. הם עדים למבטי הרעב של ילדיהם, לצפיפות המחניקה בדירה, ולתחושת חוסר האונים שמאיימת להשתלט עליהם.
בני משפחה ושכנים מספרים כי המצב קשה מנשוא. "אי אפשר להבין איך אפשר לחיות ככה," הם אומרים. "13 נפשות בדירה כל כך קטנה – זה לא אנושי. הילדים ממש רעבים. כל יום שעובר מחמיר את המצב."
המשפחה נמצאת במצב חירום. הפתרון ברור: מעבר לדירה מרווחת יותר שתאפשר חיים נורמליים ותספק לילדים את הצרכים הבסיסיים ביותר.
זה הרגע שבו כולנו נדרשים לעצור ולחשוב:
איך אפשר להשאיר משפחה כזו במצבה הנוכחי? כנסו >>
את הגאון האדיר רבי משה שאול קליין, כמעט לא תשמעו מבקש עזרה. בדרך כלל הוא משתדל להימנע מלהציג דרישות בפני הציבור, ואם מגיע אליו מקרה מצוקה חמור, הוא משתדל לתרום ולפעמים אפילו לכתוב המלצה חמה המפצירה ביהודים לתרום כמיטב יכולתם.
איך אפשר להשאיר משפחה כזו במצבה הנוכחי? כנסו >>
אבל במקרה הזה, הרב לא יכול היה לעצור את עצמו מלצאת בקול זעקה גדולה ומרה, קריאה דחופה לאחינו בני ישראל, לתרום כמיטב יכולתם ואף מעבר ליכולתם, כדי להציל משפחה בת 13 נפשו, מהחיים הנוראיים בעוני מחפיר ותנאים לא אנושיים בעליל.
באופן נדיר ביותר יוצא מרן בהודעה מצולמת, ופונה לציבור בבקשה חריגה מאוד:
"אני מכיר את המשפחה מקרוב, משפחה שמונה 13 נפשות כן ירבו וגרים בדירה קטנטנה של 58 מטר. חלק מהילדים ישנים במיטה אחת, וחלק אין להם אפילו מיטה, ישנים על הרצפה עם איזו שמיכה וכבר ממש הילדים רעבים ללחם! הילדים אין להם לקנות אפילו נעליים לחורף, הולכים עם נעלים קרועות ממש המשפחה זועקת לעזרה זה הגיע למצב שזה כמעט האבא והאמא הגיעו למשבר נפשי ומי שיעזור להם ודאי יתברך מן השמים ומה שהוא יצטרך השם ישמע את בקשתו!"