חנה עומדת בפתח חדר המזכירות בסמינר, כשקולותיהן של שתי חברות מגיעות לאוזניה: "היא לא כלה שמחה. רואים עליה שהיא יתומה, כזו עצובה". המילים הללו, שנאמרו שלא בנוכחותה, משקפות את המציאות המורכבת שבה היא חיה - מציאות של אובדן כפול ובדידות עמוקה.
סיפורה הטראגי של חנה מתחיל במחלה קשה שלקחה מהם את אביה הנערץ, עוד כאשר הייתה ילדה קטנה. פטירתו הותירה משפחה שבורה. במקום האב נכנס דוד ראובן, אחיה הבכור של האם, שהפך לעמוד התווך של המשפחה. הוא תמך בהם כלכלית, סייע בנישואי הילדים, והעניק להם תחושת ביטחון בעולם שהתערער.
אך בוקר אחד, ממש בתקופת אירוסיה של חנה, קיבלה הודעה שדוד ראובן אושפז. היא מיהרה לבית החולים, אך הגיעה מאוחר מדי. "הוא נפטר עכשיו... חטף התקף לב הבוקר והסתלק לו ברגע... הלך להיות עם אבא שלך הצדיק," בישרה לה אמה, המומה וכאובה.
חנה זקוקה לעזרתנו; הנוכל לעמוד מנגד? תורמים עכשיו!
המציאות החדשה הביאה עמה עוני מר. ממשפחה שחיה בכבוד, הפכו לכאלו שנאלצים לוותר על הבסיסי ביותר. "אין כסף," הפך למנטרה שגורה בבית.
בתוך המערבולת הזו, נישאה האם בשנית. המשפחה החדשה שנוצרה - עם אב חורג וילדים זרים - יצרה מורכבות נוספת. היתומים, כבר פצועים מהאובדן הכפול, התקשו לקבל את השינוי. הם הסתגרו בתוך עצמם, מסרבים להתחבר לדמויות החדשות שנכנסו לחייהם.
וחנה? היא נותרה לבדה עם החלום והחובה להתחתן. בעוד המשפחה טרודה בהתמודדויות היומיומיות ובקשיים הכלכליים, היא מנסה לארגן חתונה בכוחות עצמה. "רק תנו לי את הכסף, אני כבר אסתדר," היא אומרת בשקט, ליבה זועק בתחינה שנשמע אותה. "אל תלוו אותי בסידורים, אל תרוצו איתי לגמ"חים שונים. רק תנו לי משהו, לכלה יתומה בצער נורא".
סיפורה של חנה הוא אחד מ-91 סיפורים דומים של יתומים העומדים להינשא. מרא דכולא תלמודא, הגאון הרב חיים פיינשטיין שליט"א, יתפלל לישועות גדולות בקברו של רב אבדימי דמן חיפה עבור התורמים.
כולנו נחלצים עכשיו לסייע לחנה, יחד עם עם 90 היתומים הנוספים, חתנים וכלות, המתחננים לעזרתנו כדי להיכנס תחת חופה וקידושין ולהקים בית נאמן בישראל. מסייעים להם עכשיו!