שיעול הוא רפלקס טבעי שמטרתו לסלק מקנה הנשימה ומהריאות ליחה, גופים זרים וזיהומים. מדובר אומנם במנגנון פיזיולוגי חשוב במערכת ההגנה של גוף האדם, אך שיעול מוגזם ומיותר עלול לפגוע באיכות החיים.
ניתן לחלק את השיעול באופן גס לשני סוגים עיקריים: שיעול חריף, הנגרם עקב מחלה חריפה וקצרה יחסית. שיעול כזה עלול להטריד אותנו עד שלושה שבועות. שיעול הנמשך זמן רב יותר נקרא שיעול כרוני.
שיעול בלתי פוסק כזה, במיוחד כאשר הוא מטריד בלילה או מפריע לשינה, גורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים. הגורמים לשיעול כרוני משתנים בהתאם לגיל. אלה הן הסיבות העיקריות להופעתו בקרב מבוגרים:
• עישון - העישון הורס את מנגנון הסינון העדין של הריאה. קרוב ל־90% מהחלקיקים הנשאפים עם עשן הסיגריות נותרים בדרכי הנשימה וברקמת הריאות. הגירוי המתמיד של החומרים המזהמים שמקורם בעישון הורס קודם את הריסיות העדינות, והללו אינן מסוגלות עוד להעביר ולסלק את הריר המכיל את חומרי הפסולת המרובים. נוסף על כך, הגירוי שיוצר העישון גורם ליצירה מוגברת של ריר ושל ליחה על ידי תאי הגביע, אולם כיוון שהריסיות נהרסו, אין מי שיסלק את כמויות הריר המוגברות, והריר נשאר כלוא בסימפונות ומצטבר בהן. הסימפונות אינן יכולות לתפקד כראוי בסביבה החדשה והן מנסות להשתחרר מן הליחה שנצטברה בהן. הדרך היחידה הפתוחה לפניהן היא השיעול. שיעול עמוק ובלתי רצוני נקרא "שיעול המעשן".
בחלק מהמקרים מתפתחת גם מחלת ריאות חסימתית כרונית הגורמת לקוצר נשימה, לשיעול כרוני עם יצירת ליחה מרובה ולחוסר יכולת של הריאות לתפקד ולעמוד בדרישות הגוף לחמצן. במקרים קשים ביותר ניתן לראות חולים כאלה שבקושי מתפקדים ונושמים רק באמצעות בלון חמצן. וכן - כל זה מהסיגריות. (וכל זה נוסף על נזקים נוספים ידועים של הסיגריות כמו סרטן הריאות וסוגי סרטן אחרים ומחלות לב).
• תופעות לוואי של תרופות - יש תרופות שגורמות לשיעול יבש וכרוני שעלול לפגוע באיכות החיים. מדובר בעיקר בתרופות המשמשות להורדת לחץ דם, כמו אנלפריל, אנלדקס, קונברטין, קפטופריל וטריסטייס. אם מופיע שיעול כרוני לאחר שימוש בתרופה מהמשפחה הזאת, מומלץ להחליף את התרופה בתרופה מקבוצה אחרת. קבוצת תרופות נוספת להורדת לחץ דם שעלולה לגרום לשיעול כרוני - אך בתדירות נמוכה יותר בהשוואה לקבוצה הקודמת - כוללת תרופות כמו: אוקסר, לוסרטן ודיובאן.
• תסמונת הטפטוף שמאחורי האף - גורמת לשיעול כרוני בקרב ילדים, בקרב מבוגרים וגם בקרב קשישים. מדובר בנזלת המלווה בתחושת גודש באף וזליגה אחורנית של הנזלת אל החלק האחורי של האף ושל הלוע - דבר הגורם לגירוי ולרצון לכחכח ולהשתעל. לעיתים יכול הרופא לראות בבדיקת גרון את ההפרשה של הנזלת הזולגת אחורנית. בבדיקה רואים הפרשה מוגלתית רירית בחלקו האחורי של הלוע. במקרים רבים מתלווה לכך גם דלקת במערות האף (סינוסיטיס) או נזלת כרוניתאלרגית. המאפיין את השיעול בתסמונת הטפטוף שמאחורי האף הוא החמרה עם המעבר לשכיבה והקלה בישיבה או בעמידה (כיוון שבשכיבה מוגברת הזליגה אחורנית של הנזלת).
נזלת אלרגית מתאפיינת גם בעיטושים רבים, בגרד ובאודם באף ובעיניים ובתחושת גודש באף. נוסף על כך, דלקת הסינוסים מתאפיינת בחום גבוה, בכאבי ראש חזקים שמחמירים בהנעת הראש כלפי מטה או בכל שינוי בתנוחה.
כל טיפול שיגרום להיעלמות הנזלת ירפא גם את התסמונת. לנזלת אלרגית ניתן לתת תרסיס המכיל סטרואידים או אנטי היסטמינים. בסינוסיטיס חריפה ניתן לטפל באנטיביוטיקה, אם כי חלק ממקרי הסינוסיטיס יכולים לחלוף גם לא טיפול אנטיביוטי.
• ריפלוקס קיבתי - כאשר שיעול כרוני מתלווה לצרבת או מתרחש לאחר ארוחה תוך כדי רכינה או בזמן שכיבה עם טעם חמוץ בפה, יש לחשוד בשיעול כתוצאה מרפלוקס קיבתי־ושטי. מחלת הרפלוקס הקיבתי נגרמת כאשר חומצה עולה מהקיבה לכיוון הוושט בשל היחלשות הסוגר שבין הוושט לקיבה. מיצי הקיבה שעולים לבית הבליעה גורמים לגירוי של קנה הנשימה ולשיעול. המאפיין של השיעול הזה הוא החמרה לאחר ארוחת גדולה ובמיוחד לאחר שאוכלים מזון מטוגן.
האבחון נקבע באמצעות הדגמת הרפלוקס בצילום בליעת בריום או באמצעות בדיקתגסטרוסקופיה - צינור אופטי המוחדר לוושט ומאפשר הסתכלות ישירה על רירית הוושט והקיבה.
לטיפול ברפלוקס קיבתי נוטלים תרופות סותרות חומצה (כמו זנטב, מאלוקס, גסטרו ופמוטידין) או תרופות המקטינות את ייצור החומצה (כמו לוסק, אומפרדקס ולנטון, לנסו, קונטרולוק). חוץ מאשר תרופות אפשר גם לנקוט את הצעדים הבאים: לאכול ארוחה גדולה אחרונה בשעות אחרי הצהריים, להרים את ראש המיטה בכעשרה סנטימטרים, להפחית במשקל (אם לוקים בהשמנה), לאכול מזונות עתירים בחלבון ולהימנע מאכילה ומשתייה שעתיים לפני ששוכבים לישון.
ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית. היא מומחית ברפואת משפחה ומנהלת את פורום בריאות המשפחה של אתר כללית