הרגשתי רע עם עצמי / מכתב מרגש מלוחם חרדי

"חיפשתי כל הזמן תירוצים". חטיבה עם ליווי רבני. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

שמי איציק (בדוי, השם במערכת), בן 23 מהמרכז. גם אני כמו כולם עברתי במסלול חרדי רגיל שכלל חיידר, ישיבה קטנה ולאחר מכן ישיבה גדולה.

מן הסתם גם להורי היו תכניות עתידיות בשבילי, כמו חתונה ולאחר מכן כוילל, מסלול חרדי קלאסי. וגם אני חשבתי שזה יהיה המסלול שלי, אבל החיים זימנו לי התכניות אחרות.

התוכניות השונות החלו אצלי לאחר שהבנתי שכנראה אני לא בדיוק מסוגל לשבת וללמוד כל היום. תמיד הרגשתי רע עם עצמי, בכל וויכוח טענתי בלהט שתורתי אומנותי ולכן אני לא מתגייס. במציאות זה לא היה מדוייק, אפילו לא קרוב לכך.

הייתי יושב שעות מול הגמרא ולא מצליח להתרכז. חיפשתי כל הזמן תירוצים לצאת מהישיבה ועיסוקים אחרים להעסיק את עצמי. ביליתי שעות ארוכות מידי יום בחדר בישיבה, הקשבתי למוזיקה, קראתי עיתונים, ניהלתי שיחות נייעס שעות ארוכות לתוך הלילה והרגשתי מבוזבז.

לאט לאט התחלתי לצאת מהישיבה יותר ויותר, היינו יוצאים לאזורי הבילויים על בסיס יומי, רואים כדורגל, שותים בירה ושורפים שעות יקרות לחינם. העיקר שכלפי חוץ נשארנו בחורי ישיבה.

בשלב כל שהוא הרגשתי ריק עם עצמי. כולם מצפים שאתחתן ואהיה אברך ואני ידעתי שזה לא ממש יקרה. לא הייתי מסוגל לשאת את בזבוז הזמן. חיפשתי ללמוד מקצוע, אבל אז צצה לה סוגיית חובת הגיוס לצבא. לא יכולתי להתקבל ללימודים אקדמיים בלי לחתום על כך שאני אתגייס בתום הלימודים. חששתי מאוד, לא היה לי מושג מה זה באמת צבא, מה האווירה שם, מה אני צריך את זה.

אמנם נהניתי אז מהתואר "בן ישיבה" האמור בתורתו לשמור על עם ישראל, ובשל כך קיבלתי דיחוי מהצבא, אבל אם אהיה כנה עם עצמי, לא ממש למדתי, ותורתי כנראה שלא שמרה על איש.

החלטתי לבדוק את הנושא לעומק ותוך כדי הבירורים הגעתי לארגון שח"ר ולפלוגה החרדית תומר בחטיבת גבעתי.

הבנתי שיש מסגרת צבאית שבה אוכל להרגיש בנוח, עם סביבת אנשים המגיעים מרקע איכותי כמו שלי. החלטתי להתגייס, כמובן מתוך שמירה על עקרונותי בעזרת סביבה תומכת כפי שהוצע לי על ידי ארגון שחר.

לאחר בדיקה מקיפה והתייעצות עם רבנים, החלטתי להצטרף למסלול תומר בגבעתי, המסלול בו אני משרת כיום ומאז השתנו חיי מקצה לקצה.

במקום לכלות את הימים שלי בשינה ואת הלילות בבילויים, הפכתי לבחור פעיל, רציני ואחראי. כיום אני מרגיש אהוב, מסופק ומלא בביטחון עצמי במה שאני עושה. רכשתי את אמונם וכבודם של הסובבים אותי ושל מפקדי, והחשוב מכל, כיום אני שלם עם עצמי. בקרוב אני מסיים את השנתיים הראשונות של המסלול ומתחיל בעז"ה ללמוד מקצוע במסגרת הצבא.

פעילותכם בליווי ההקמה של מסגרות איכותיות בתוך הצבא זו הצלה גדולה, ואני חייב לכם תודה על כך.

נכונו לכם תקופות מאתגרות ומרתקות ובטוח אני שתצליח דרככם, מאחל לכם בהצלחה.

לפרטים על התכנית החדשה בצנחנים לחץ כאן