בפרקים הקודמים דיברנו על הרקע למרד, על פרוץ המרד על ידי מתתיהו בן יוחנן החשמונאי ממודיעין.
בפרק הזה נדבר על המרד עצמו.
אנחנו נמצאים היום בפארק איילון, אבל בזמנו קראו למקום "אמאוס", כאן מתרחש אחד הקרבות הגדולים של יהודה במהלך המרד.
מתתיהו בן יוחנן מצית את אש המרד אבל סמוך לכך נפטר, מי שיורש את מקומו הוא בנו יהודה המכבי שאמנם לא היה הבכור, אך התאים לתפקיד.
יהודה מגבש סביבו את קובצת המורדים שמתחילה במרד, יהודה יודע שהחיילים שלו לא יכולים להתמודד מול הצבא היווני המאומן, מכיוון שהיהודים הם כפריים נושאי נשק בסך הכל.
זאת למרות שבאותה שעה מצבם של היוונים הסלאוקים לא היה כל כך טוב, עקב מאבקים פנימיים בינם לבין עצמם.
לפיכך יהודה נוקט בטקטיקה של "לוחמת גרילה" הוא איננו פוגש את היוונים פנים מול פנים אלא מארגן להם כל מיני "הפתעות", יהודה עושה מלחמה בתחבולות.
לאחר שתי קרבות מוצלחים של יהודה בהם הוא מנצח בס"ד בתחבולות צבאות יוונים גדולים ממנו, אך בעיקר מקומיים, נשלח בפעם השלישית צבא גדול מאוד של עשרות אלפי חיילים, במטרה לכתוש את המרד היהודי באופן מוחץ ומוחלט.
יהודה מכין תרגיל הטעיה לצבא היווני, לאחר שמרגלים גילו לצבא ביווני היכן נמצא הצבא היהודי, הודע הדבר ליהודה, אך היוונים לא ידעו שיהודה יודע שהם יודעים.
המצב הזה איפשר ליהודה לייצר ליוונים אשליה כאילו המחנה היהודי ננטש או ריק למחצה, היוונים שלחו חטיבה צבאית חזקה לתת מכה מקדימה לצבאו של יהודה, אבל יהודה נטש את מחנהו, ויצא לפעולה לילית נגד המחנה היווני שעיקרו חנה באמאוס.
יהודה התנפל על המחנה היווני שלא ציפה למתקפת פתע, היכה בהם ופיזר ואותם לכל רוח, והעלה את המחנה באש. באותו הזמן הגיעה החטיבה היוונית למחנה היהודים והבינה שהוטעתה והמחנה היהודי ריק מאדם, היא שבה על עקבותיה ואז נחרדה לגלות את המחנה היווני העיקרי, עולה באש. כמובן שגם החטיבה נתקפה בפחד, ונפוצה לכל עבר.
כך, בסייעתא דשמיא גדולה, ולאחר תפילות וצומות שעשו היהודים טרם יציאתם לקרב המכריע, שבר יהודה את הכוח היווני לעת עתה, והגזירות פסקו.
בכך לא תמו קרבות יהודה והיוונים-הלניסיטים-סלאוקים, שבעה קרבות נערכו בסך הכל במשך שנות חייו של יהודה עד למותו בקרב האחרון.
אבל קרב אמאוס האגדי, פתח את הדלת בפני יהודה וצבאו להגיע לירושלים ולהשתלט מחדש על בית המקדש, ולטהר אותו.
על כך ועוד בפרקים הבאים.