אני רוצה לפתוח בסיפורה של שרה (שם בדוי).
שרה היא רואת חשבון שהועסקה כמנהלת חשבונות במשרד רואי חשבון בירושלים.
בתקופת הקורונה נדרשה שרה לעבוד למרות שהוגדרה כעובדת בחל"ת. שרה עברה קורס של עמותת מפרי ידיה וקיבלה ליווי אישי לקראת מו"מ עם מעסיקיה.
בעקבות כך פנתה למעסיקיה אשר בתום התהליך סייעו לה בהשמה כרואת חשבות, בחשבות של אחד ממשרדי הממשלה. תפקידה היום מגמל יותר ובעל אופק קידום מקצועי משמעותי.
סיפורה של שרה הוא סיפורן של נשים חרדיות רבות אשר אינן ממצות את הפוטנציאל התעסוקתי שלהן.
*
שלום ונעים מאוד, שמי שושי ברנדווין, ירושלמית, נשואה ואמא לשישה, רואת חשבון ומשפטנית. משמשת במקצועי בתפקידי ניהול כספים , מייסדת שותפה של "מפרי ידיה – קידום והשמה איכותים לנשים חרדיות". השליחות שלי בעולם היא לקדם נשים חרדיות למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלהן. להרחיב את הגשר בין העולם הנשי החרדי שלי, שלנו, לבין תעסוקה איכותית ומכבדת.
כי
יש לי חלום...
יש לי חלום ...שאישה חרדית תשתכר בהתאמה לכישוריה.
יש לי חלום... שמסלול הקריירה של אישה חרדית יהלום את יכולותיה המקצועיות.
יש לי חלום ...שאישה חרדית תשתכר בהתאמה לשכר המקובל במשק.
*
אם בעבר דיברו רק על נתונים של אבטלה או % השתתפות בשוק התעסוקה. היום מבינים שאיכות ההון האנושי, הכישורים והאופק התעסוקתי הם קריטיים לפריון ולמצב הכלכלי של המשפחה ושל המשק כולו.
נתונים אלו רלוונטים גם ובעיקר לחברה החרדית ובפרט לאישה החרדית אשר היא עדין המפרנסת העיקרית, הקטר והמנוע הכלכלי של החברה החרדית, ותהיה כך, בעתיד הנראה לעין. זאת כי הגברים (והנשים) החרדים מחוייבים ערכית למסורת של "תורתם אומנותם".
בשוק התעסוקה מועסקות כיום מעל ל- 120,000 נשים חרדיות. מתוכן, כשליש, מעל 40,000 עם הכשרה מקצועית (שאינה הוראה) מהסמינרים או בעלות השכלה אקדמית.
מדובר בכח עבודה איכותי בצורה יוצאת דופן, מסור, מחוייב וערכי. רבות מהן - כאמור - עם הכשרה מקצועית והשכלה - לרבות במקצועות בדרישה גבוהה בשוק התעסוקה הישראלי, כגון הנדסאיות מחשב ומקצועות הכספים.
בכל שנה מצטרפות עוד כ 10,000 נשים חרדיות בוגרות סמינרים , הכשרות מקצועיות ומוסדות להשכלה גבוהה לשוק התעסוקה.
הן משתלבות, מתפרנסות ותורמות את חלקן - אבל הפוטנציאל הגלום בהן לא תמיד ממומש במלואו.
רק לדוגמא – על פי נתוני הלמ״ס - הן מרוויחות בממוצע 34% פחות בהשוואה למקבילותיהן היהודיות ורבות מהן לא מצליחות להתקדם לתפקידי ניהול או לתפקידים בפריון גבוה התואמים את הכישורים וההכשרה שלהן.
זה לא טוב לנשים ולמשפחות שלהן. זה לא טוב להשתלבות של המגזר החרדי בשוק התעסוקה . זה לא טוב למעסיקים - המשוועים לכח עבודה איכותי ישראלי. זה לא טוב לחברה הישראלית ולמשק הישראלי. זה בזבוז משווע.
לכאורה, המרחק המנטלי והגאוגרפי של של אותה שרה מהפתיח לבין מגדלי עזריאלי בתל אביב הוא רחוק... אולם הוא מעולם לא היה יותר קרוב.
יש נטייה לראות את הנשים הללו כמי שאינן חלק מסביבת העבודה המודרנית, הדיגיטלית אולם דה פקטו, הן מוכשרות ומוכשרות לקחת חלק בתעשיה ובכלכלה כמו צעירים וצעירות ישראלים אחרים.
ובל נשכח את היתרונות היחסיים שלהן: הרצינות , היציבות התעסוקתית היחסית (גם ולמרות השתיכות חלקן לדור הY) , נאמנות, מוסר עבודה, חוסר הסחת דעת טכנולוגית...
בעולם התעסוקה הנוכחי ניתן למנף את היתרונות הללו לטובת המעסיקים ובדיוק כאן אני מוצאת את שליחותי –
להרחיב ולמצב את הגשר בין שני העולמות לטובת כל הצדדים.
בעמותת מפרי ידיה שהקמנו, שותפי מייק ביילי ואנוכי, אנו מביאים זאת לידי ביטוי תוך חיזוק מיומנויות רכות ומקצועיות של המשתתפות, מתן כלי מנטורינג ורישות וביצוע השמות בהתאם לכישורי המועמדות וצרכי המעסיקים.
החזון של המיזם הוא לסייע לאלפי נשים חרדיות , בעלות הכשרה מקצועית, ליצר מוביליות ומימוש של הפוטנציאל התעסוקתי שלהן. אנחנו מאמינים כי השקעה באוכלוסייה זו היא בעלת הROI גבוה ביותר הן ביחס לנשים חרדיות אחרות והן ביחס לגברים חרדים.
היום יש לנו הזדמנות להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, לדון באתגרים ובחסמים אלו בהרחבה תוך מחויבות של כולנו, מעסיקים, קובעי מדיניות והמגזר החרדי לנסות למצוא פתרונות מעשיים להנגשה, לחיבור ולבניית וחיזוק הגשרים. הנוכחות הבין-מגזרית המשתתפת בכנס מראה שהבנה ומחויבות זו שרירה וקיימת.
רבות מדובר על כך שהמשאב היחיד שיש לישראל הוא המשאב האנושי - המשמעות היא ברורה: ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא להביא לידי מיצוי מלא של הפוטנציאל האנושי העצום הגלום באוכלוסייה זו.
*
אני רוצה להודות לשותפים שחברו אלינו להפקת הכנס:
לככר השבת, האתר המוביל במגזר החרדי, לבני מורן הפקות, לעיריית ירושלים ולכל הנוכחים פה ובשידור מרחוק על השותפות והמחויבות לסיוע בקידום הסוגיה.
ותודה ממני הקטנה להקב"ה, שכל מה שקורה פה היום הוא רק בזכותו.