אין לנו יכולת להנדס את רגשות הילד ולהחליט מה עליו להרגיש, אין לנו יכולת להחליט גם אם נעניק לו מליון דולר. לכן, ניקח צעד אחורה ונפסיק בנסיונות לשינוי רגשות הילד, נפסיק ברצון ובציפייה לתוצאה, את כאמא עושה את המקסימום שלך, את ממוקדת במעגל שלך ונותנת באהבה את מה שאת רוצה, וכמה מדהים זה לראות שככל שאת ממוקדת במעגל שלך ולא דואגת לרגשות הילד, הילד מתגייס ומתחיל לקחת אחריות על הרגשות שלו, נהיה משוחרר יותר ומאושר.
אז זכרי: מה שאת יכולה כאמא את עושה בשביל לשמח את הילד אבל לא דואגת לתוצאה אם יהיה שמח או לא.
כשהילד בא לבקש מאיתנו דבר מה, באופן טבעי יש לנו פרץ לתת לו, אתה רוצה קובית שוקולד? בטח. אז נעצור לרגע את הפרץ האימהי, מה קורה כשאת אומרת בטח? הילד ממשיך לדרוש – אני לא רוצה רק אחד, אני רוצה שתיים, שלוש.
כשאת עוצרת ואומרת "אני אחשוב, לא בטוח" ובאמת אל תביאי לו תמיד, הילד ימתן ויצפה ואח"כ תגידי לילד "החלטתי לתת לך עכשיו" את לא תוכלי לפספס את הברק והתודה בעיניו, המילה "תביאי לי עוד" יצא מהלקסיקון.
לפעמים זה נשמע לנו לא נעים, למה לא לתת מיד? אז בואו נדמיין לרגע את מכונת הכביסה, על מה אנחנו מתלוננת? על זה שיש הרבה כביסה וקיפול וגיהוץ... ברגע שהכביסה מתקלקלת פתאום אנחנו מקבלות בום- אין לנו בכלל דרך לכבס, אבל כשהמכונה מתוקנת- אנחנו מקבלות מבט שונה ומעריך לגבי הכביסה שלנו שמתכבסת באוטומט.
כך גם הילד, כשהילד יחוש את החסר, שזה לא מובן מאליו שהוא מקבל הכל, הוא ידע להודות ולהעריך.
זה מדהים, זאת לא תובנה וזה גם לא מסובך, את פשוט תתחילי לראות את הילד שמח, וכמובן שנשים לב- לא לקחת אחריות על הרגשות שלו ולא לנסות לעצב לו אותם.
המון הצלחה