במסגרת 'התוכנית הכלכלית' שוחחו משה ומנס ומני גירא-שוורץ עם חיים רויטנברג מבעלי צרכניית השוק השכונתי במודיעין עילית, שזועק את מצוקת בעלי המכולות בנושא חוק המחזור - שלדבריו הוא עוול שנעשה להם ובסוף הם מפסידים כפול.
תכף נדבר אתך על מלחמת הרשתות מול יוניליוור ומחירי הסופגניות, אבל דבר ראשון, אתה באת לצעוק על המצוקה שלכם מול החוק של המשרד להגנת הסביבה
"נכון, אנחנו בתור מכולות קטנות שכונתיות. אנשים שיושבים אי שם במגדל השן לקחו חוק והטילו עלינו. הם לא עשו שום תוכנית, שום אסטרטגיה. פשוט החליטו שכל מי שמוכר שתיה משלם עוד 30 אגורות לבקבוק, מגלגל אותו הלאה ואמור לקבל אותו בחזרה.
"מה שקורה זה שאנשים מגיעים לחנויות הקטנות שגם ככה אין מקום בהם, הוא מגיע כל היום בזמני עומס ובאמצע התורות, רוצה את הפיקדון בחזרה. כך שאתה לוקח את הפיקדון כי אתה חייב, אתה לוקח את הבקבוק ומנסה להתקשר עם החברות שלא סופרות אותך, לא עונות לך. אתה נותן לו את ה-30 אגורות לוקח את השקית וזורק אותה לפח".
תאגידי המחזור?
"כן, לי אין שום מענה. אני מנסה להשיג, ניסיתי להשיג ואי אפשר. הם לא זמינים. ניסיתי כמה פעמים לתקשר עם חברת אלה ועוד מישהו, אין עם מי לדבר. או שמגיעים אחרי שנה. החוק אומר לך 'לא מעניין אותנו' יש חוק תתמודד".
הפניות שאנחנו מקבלי זה לא רק מבעלי החנויות, זה מצרכנים שמתלוננים שאתם לא מקבלים ועכשיו גם מובן למה. אנשים מספרים שעד ביום היה להם מחזורית ליד הבית והם היו שמים שם, הרי בשביל כמה אגורות אתה לא תלך ותחזיר. במודיעין עילית למשל בתי הכנסת וארגוני הצדקה אוספים, ומה שהם יקבלו על זה יהיה בסדר
"כן, גם אם פתאום יגיע קבלן איסוף הוא מזכה אותך על בערך מהכמות, רק כי הוא יכול. אם יש לך 4000 בקבוקים הוא יגיד לך הנה קח 3500, והרי אני כבר שילמתי את הכל לאנשים".
אי אפשר להגביל את זמני האיסוף של הבקבוקים?
"אני לא יודע מה החוק בעניין. אין פה שום דבר ברור, יש רק דבר אחד, יושבים אנשים במגדלים למעלה, לא יודעים מה קורה בשטח ולא מעניין אותם. הם רוצים שיקבלו את בקבוקי הפיקדון אבל אנחנו את הכסף לא מקבלים.
"עכשיו תראה, אני לא רשת רמי לוי שהודיעה חגיגית לכל חברות המשקאות שהוא מקזז להם באחוזים כי הרי צריך לטפל בנושא הזה, ומה עם האחסנה של כל זה? והמזיקים שזה מביא כי זה שתיה מתוקה?".
מה עם מכונות איסוף?
"רק החברות הגדולות כמו שופרסל ויוחננוף יכולות להרשות לעצמן לקנות מכונה שעולה מינימום 80 אלף שקל, וזה מביא לך תכלס פחות היצע של מחזור. זה בנוי לגדולות שגם ככה לא נותנים ליבואניות לעלות מחירים".
מה הפתרון בעינך?
"שימשיך להיות כמו שהיה עד היום. מיכלים ברחוב. מה שקורה היום שבעלי המכולות פשוט לוקחים את השקית וזורקים את זה. גם כאן למטה אמר לי בעל צרכנייה גדולה שהוא לוקח את השקית וזורק. יותר פשוט וזול לו מאשר להתעסק, לאסוף, לספור, לארוז ולחכות שיגיעו שייקחו. זה לא אחד ולא שתיים".
ומה קורה אם אתם לא לוקחים?
"אם לא אקח יחייבו אותי 1800 שקלים לכל בקבוק".
באמת? קרה לך?
"לא. אבל קיבלתי כבר כמה פעמים אזהרות וחידדנו את הנהלים ברשת וכמובן שמקבלים. אבל האמת, שמתי מודעה שמי שמביא ומחזיר שיחשוב פעמיים לפני שהוא מחזיר, כי אני משלם את זה מכיסי הפרטי. שיבואו ויעשו סיור בערים החרדיות ויראו בדיוק מה קורה".
מכאן אני רוצה ללכת לנושא אחר. לשאול אותך על המלחמה של הרשתות מול יוניליוור. ספר לי ולהגיד לי על הדברים מנקודת מבטך...
"האמת, אני רואה את כל החרם כמסע פרסומי גדול, הכל התחיל כשאחת הרשתות תלתה מודעה על חרם - עקב עליות מחיר - בעוד שלא הייתה עליה, והודיעה על חוסרים במוצרים האלה והאלה. ראתה רשת מתחרה, אמרה שזה אחלה של ספין והורידו לחברה אחרת את המוצרים. ככה זה הולך ומתגלגל, הוא לא מביא את זה והוא לא מביא את זה".
אבל מי מרוויח? הלקוח...
"לא יודע, בחנות שלי יש הכל ואנשים מברכים אותי שאני מביא הכל".
אבל אתה מביא ביוקר...
"אני נותן את זכות הבחירה. אני מביא מוצר זול ומוצר יקר. אני לא אומר תקנה רק את זה. מה עם הילד שלי לא אוהב את הזול, מה אני יעשה?".
ואתה שם את שניהם על אותו מדף?
"כן, והולך יותר דווקא היקר. תראה, אנחנו במודיעין עילית, יש זיכיון של רשת מסוימת שהיא מובילה את דעת הקהל לקנות רק את המוצר שלה ואני מביא מבחר. גם יקר וגם זול".
אבל כאן צריך לומר שלכאורה זה פחות רלוונטי למגזר החרדי, כי הכרחי לנו מאוד הזול. יש הרבה מכירות רחוב כמו משנת יוסף. גם הנושא של המותגים לכאורה הוא פחות מהותי
"יש הרבה שלא קונים משנת יוסף. וגם אם הזכרת את המותגים, הם מביאים קורנפלקס של חברה מוכרת רק באריזה מוסדית. אני בחנות שלי אסור לי למכור את האריזה הלבנה".
אבל במוצרים שונים?
"החברות הגדולות עושים חרם ואני שואל שאלה פשוטה. המדינה דאגה שהחשמל יעלה, הדלק יעלה, הריביות עולה. איך המחיר לא יעלה? אני אומר שזה לא מוצדק. במאזן הרווחים, של החברות הגדולות, האם הם הפסיקו להרוויח? אני יכול להגיד לך, חברה שהיא לא כלכלית היא לא תעבוד, ואם אין את המרווח הם ייקחו את הרגליים וילכו. הרשתות הגדולות תמיד שומרות על המרווח, תראה כמה הם צומחים כל שנה, שופרסל, רמי לוי. אז רק להם מותר להרוויח? לאחרים אסור להרוויח?".
יש כאן כמה קונצרנים ששולטים. אתה יכול מכולת בלי עלית ותלמה? אתה יודע כמה עוד מוצרים יש לתנובה חוץ מהחלב?
"כן, אבל יש להם תחרות. קח לדוגמה את הפילה מושט שהם לוקחים עוד 7 שקל למוצר באותה רמת איכות. סנפורסט, המוצר יקר פי 2 מחברות אחרות, לא פחות והוא עדיין הולך הכי טוב. אבל איך תסביר את זה יש תחרות, שופרסל הרי דואגת לנו. היא אומרת שהיא לא מסכימה להעלאת המחיר, אז בואו ותורידו את הרווחיות, הרי אתם גם ככה הכל לטובת חסד".
היום הייתי בבני ברק וראיתי שלט של חנות בשם 'חסד ואמת', צחקתי כי 'חסד לאלפים ורבבות' ו'יש חסד' תפוס אז טוב שהם מצאו שם...
"במודיעין עילית הכל חסד, חסד שבחסד, ענף שבחסד. דרך אגב אנחנו הרשת היחידה במודיעין עילית שלא עובדת לשם חסד. עובדים לשם רווח ומשתדלים להביא תוצאות ללקוח וגם משלמים לעובדים שלנו יותר מהמינימום".
תגיד, מה קורה עם מחירי הסופגניות?
"לא יודע מה יהיה השנה, בנתיים פניתי לכמה שמכרו לי בשנה שעברה עד עכשיו הם בספק בגלל העלויות. אנג'ל, ברמן, לא יודעים. הם לא רוצים למכור יקר. כך שגם אם יהיה הם לא יודעים איפה ייצרו. היום רוב הגדולים מייצרים במיקור חוץ".
•
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "חוק הפיקדון הוא חוק מסוג אחריות יצרן מורחבת. כלומר, על היבואנים והיצרנים לאסוף את הבקבוקים מהציבור ולהשיב בעבורם דמי פיקדון. המשרד להגנת הסביבה יצא בימים אלה להערות ציבור בנוגע להנחיות לתדירות איסוף מכלי משקה מבתי עסק, שאמורות לתת מענה לפינוי של המכלים הריקים מבתי העסק ולרבות בתי עסק קטנים.
"יש לשים לב, כי בחוק יש החרגה שלפיה אם שטח רצפתו של בית העסק הוא פחות מ-28 מ"ר, הוא לא חייב לקבל את מכלי המשקה מהצרכנים ולתת בעבורם פיקדון – רק את אלו שנמכרו בבית העסק.
"יש להניח שאם לבעל העסק יש את המקום להחזיק את הסחורה עצמה ולמכור אותה, ולהרוויח מהמכירה – הוא יוכל גם להחזיק את המכלים עד לאיסופם ויחזיר לציבור את הפיקדון בגינם".