הבית כולו רעד מפיצוצים, ברקע צעקות של פצועים, טרטור מסוקים ועשן כבד אפף את החדר. הבטתי במשקפת, מהגבעה מול אמבולנס מתקרב, האם בתוכו מסתתרים מחבלי החיזבאללה?
גם המכשיר קשר חזר לעבוד אחרי תקלה, על הקו חיילי הסיירת שנמצאים בפאתי הכפר. הם מבקשים סיוע אווירי, מספרים שהם חוטפים אש כבידה. "איפה אתם בדיוק נמצאים" אני מנסה להבין. חייב להעביר דיווח לתותחנים. הגיעו אתנו הלוחמים של רוכב שמים אבקש מהם להעלות את המל"ט, ננסה להבין בדיוק מה קורה.
יש לי הרגשה שאנחנו באירוע של ירי של כוחותינו על כוחותינו. עוד פעם פיצוצים, הפעם קרובים יותר, כולי מזיע בלחץ.
מזל שכל זה קורה בתוך סימולטור.
הסימולטור אליו נכנסנו, הוא אחד מתוך עשרות מתקנים מדמי לחימה הממוקמים בבית הספר לתותחנות וסיוע אש ביבשה - או כפי שקוראים לו החיילים 'בסיס שבטה' יש בו בתים וחדרים המדמה לחימה בשטח אויב.
"כשאתה עושה סימולציה ומתאמן על יבש, בזמן אמת יהיה לך הרבה יותר קל. אתה תפעל על פי התרגולת" הסביר לי ראש ענף הפעלת אש, סא״ל דודו בבל. "המוח שלך מפעיל באופן אוטומטי את הזיכרון, אם הצלחנו לחסוך לו זמן אפילו של 10 שניות בקבלת ההחלטות, עשיתי את שלי. זה הדבר החשוב, לתת להם חיכוך כמעט רטוב עם מה שיפגוש אותם בשטח".
אל הבסיס שנמצא רגע לפני סוף העולם נגבה, נסענו בשביל להכין את הכתבה על ההכנות למלחמה הבאה מול חיזבאללה, חמאס או פת"ח, כאשר השאלה הגדולה שהביאה אותי לנסות להבין איך הדברים עובדים בשטח היא המציאות המורכבת במלחמת רוסיה, שם - בעיניים הלא מקצועיות שלי - נראה שהרוסים סובלים מחוסר תיאום בין הכוחות, מחוסר הגנה אקטיבית על הטנקים וכמובן מחוסר מוטיבציה.
האמת, התייחסות למלחמה ההיא, לא ממש קיבלתי, אבל למדתי איך זה עובד אצלנו ואיך החיילים שלנו מתאמנים ומתרגלים לקרב הבא.
"אני יכול לאמר לך כן לציטוט 2 דברים בנוגע למלחמה הבאה שלנו", אמר לי מפקד הבית ספר, ראש ענף הפעלת אש בצה"ל: "ראשית, אנחנו כל הזמן לומדים, גם ממה שקורה ברוסיה, שנית רוח הלחימה שלנו בשיא".
מה אתם מלמדים כאן בבית ספר?
"לומדים ומתמקצעים בכל הסוגיות של הפעלת אש. אנחנו מדברים על חשיפה, תקיפה, תאום ושיח בין הכוחות ויכולת הכרת היכולות שיש בידי כל לוחם". בבל מרחיב: "איך לעורר את השטח לפני שהכוח מגיע ואחרי שהוא הגיע. אנחנו עוסקים כאן בדרג הטקטי, ברמת הפלוגה והגדוד. כל הקצינים מרמת מפקד כיתה עד רמת מפקד פלוגה. זו עיקר האש הקינטית והמפגש הבינ-אישי בין לוחם שלנו ללוחם חיזבאללה, חמאס או כל אויב".
"מה שמייחד אותנו בבית הספר, זה שכל החילות מגיעים למקום הזה, כדי ללמוד את המקצוע של סגירת מעגל אש והפעלת אש. איך להתמודד עם מטרה, מה עושים מול כל איום ומציאות, איך משמידים אותו. לכל מסגרת וסיטואציה יש את הייחודיות והניואנסים שלה. יש סט פעולת מסוים שכל אחד נדרש לעשות לפני שהוא מפעיל אש, קודם כל להגדיר את המטרה, לאחר מכן לדעת מה אני רוצה לעשות עם אותה מטרה. יכול להיות שיש אזרחים מסביב אז אני לא יכול לפגוע באמצעות א' ואני צריך פיתרון אחר".
אתה מדבר על התותחנים שנמצאים בעורף?
"לא משנה היכן אתה נמצא. אני מלמד את את המקצוע אש. הוא לא רק לתותחנים. כשמגיע אלי חייל בד"כ זה מרמת המ"כ. רוב האוכלוסייה זה קצינים בגלל האחריות המוטלת עליהם. עכשיו לא משנה היכן הם יושבים ומה תפקידם הם צריכים לדעת את הכלים והיכולות שיש להם. הם צריכים לדעת איך להעביר אינפורמציה קדימה או אחורה. כשאתה יורה 120 או 155 מילימטר זה לא כמו לירות 556, אנחנו מדברים על פגז אחר לגמרי. של קליבר ושל קוטר וכל מ"כ צריך להכיר".
"אני רוצה להסביר לך משהו. עד לפני חצי שנה שירתתי בחטיבת הנחל, שימשתי כקצין האש של החטיבה שם הבנתי משהו מאוד פשוט. אני לא רוצה שיהיה פייר פייט. זה לא חייל מול חייל ולא M16 בקלצ'ניקוב. אתה לא רוצה שיהיה משקל כבד מול משקל כבד, אתה רוצה לבוא הרבה יותר עוצמתי ובסוף כוח החי"ר אמור לסגור את האירוע. אנחנו צריכים לנצל את היתרון היחסי שלנו. מרגמות, ארטילריה, מסוקי קרב או כל דבר כזה או אחר ואת היכולות האלו אנחנו מלמדים כאן".
מה האתגר? איך מעבירים מידע קדימה ואחורה?
"דבר ראשון צריך להבחין אם זה אויב או לא. בצוק איתן הייתי בדרג היורה שנמצא מאחור, עולה מולי מ"כ ומספר שיש עליו ירי. יורים עליו הוא תחת אש. עכשיו תבין, זו סיטואציה של לילה, של ירי, של פצועים והוא מלחיץ וזה חבר שלי אני רק רוצה לעזור לו. אני עובד בצורה מסודרת עושה את סט הבדיקות שלי ובסוף עולה מולו ואומר לו 'אתה לא נמצא שם, אתה 150 מטר משם'. הוא מתעקש, מבקש עזרה מיידית, אני לוקח נשימה עמוקה מבקש ממנו לתת פרטים נוספים, הוא בודק שוב ומתברר שמנענו פגיעה של אש של כוחותינו על כוחותינו".
ואוו, מפחיד ובכל אופן קורים המקרים האלו של ירי דו צדדי.
"נכון, שדה הקרב זה לא תנאי מעבדה. כמו שאמרתי בהרבה מקרים זה מורכב. איפה אתה, לאיפה אתה מסתכל, לאחר מכן להבין האם זה שלי או לא ואז לחשוב איך לפעול. אם זה בית עם מחבלים יש מסביב עוד. יש לי סט בדיקות שאני חייב לעשות ואת זה אנחנו מלמדים כאן. תראה, אני הייתי מ"פ בתותחנים רוב המטרות שלי קיבלתי את המטרה ממישהו שבא מקדימה אנחנו יורים מרחק של שישה שבעה עד 14 קילומטרים. כאן בבית ספר מלמדים ומדמים את כל הסיטואציות ואת הכלים שיש לנו מרגמות, מסוקי קרב, ארטילריה לטווחים השונים והשימושים השונים ושימוש והדרכה לרוכב שמים".
אז מיד תיקח אותנו לסימולטורים, אבל זה מדמה לחימה אמיתית?
"תראה, הסימולטורים הם אחד מתוך סל התרגולים והאימונים, תן לי לגלות לך שאנחנו מתרגלים גם כיבוש של באר שבע, כמובן בלי כוח אש אבל על יבש. הכנות, נסיעה, סימולציות והכנות על איך כובשים מקרים ותגובות. החשיבות של זה היא הכרת איומים כפי שהם באמת כמו למשל ירי מגובה וההתמודדות אתו".
טוב, אני די בטוח שאתם מצליחים לכבוש את את העיר ללא ירייה של כדור אחד ואפילו התושבים שפוגשים אתכם ודאי שמחים לראות אתכם.
בבל מחייך "במרבית המקרים זה יהיה לפנות בוקר, הם אפילו לא יודעים שפלשנו לעיר".
אל הסימולטור הראשון אנחנו הולכים עם רמ"ד הפעלת אש, סרן חיים בורוש. נכנסים אל חדר גדול עם מסכי פלאזמה מכל הכיוונים.
"המתקן הזה מדמה פאתי עיירה בעזה או בלבנון והחשיבה כאן היא איך מתכוננים ונכנסים פנימה לעיר", הוא מסביר "אנחנו משחקים עם המסכים ומשנים את הסיטואציות והם צריכים להגיב לכל תרחיש, לתקשר עם כוח התותחנים שנמצא מאחורה לדעת לדבר אתו או לפעול בעצמם. מכאן אנחנו מכניסים אותם פנימה אל סימולטור נוסף. דירה פלסטינית או לבנונית. הם יושבים כאן יום או יומיים. כאן מדמים את התרחיש שהם בפנים, עד לתקיפה, עד לסיטואציה. ככה אתה מגיע מוכן למציאות כפי שתקרה באמת".
אתה רואה שנכנסים כאן ונכנסים להלם קרב?
"להלם קרב של ממש לא. אבל הם פתאום חושבים פעמים, נלחצים, לא כולם פועלים אותו דבר. בטח אם אנחנו מדברים על סיטואציות של חייל חטוף בלתי מעורבים או מציאות שהם צריכים להיות חדים במשך שעות עד שפתאום יש תקיפה".
הסימולטור הבא הוא חדר גדול, עשרות חיילות יושבות מול מסכים ומדברות בקשר עם המדריכות. הם כבר למדו טיפוגרפיה ואת כל הלימודים הראשונים ביבש אבל כאן הם עובדים על סגירת מעגל, לומדים לנתח מיקום ואיך לסגור שלבי הלחימה השונים תוך כדי תצפיות מהאוויר.
מכאן אנחנו עוברים למבנה נוסף "אתה מוכן להטיס את רוכב שמים?" שואלת אותי שירה, המדריכה הראשית בסימולטור. אני לא כל כך משוכנע בעניין, בפעם האחרונה שהטסתי מטוס נייר קיבלתי עונש מהמלמד, אבל אולי זה הזדמנות להתנסות.
אני מופתע לגלות שמפעילי הרוכ"ש הם חיילים קרביים לכל דבר. "יש לנו גם פלוגת קומנדו שצריכים להיות עם יכולת פיזית ומנטלית יותר מכל חיל רגלים".
למה?
"כי הם מצטרפים לכוח בשטח כשמזל"ט על הגב שלהם, זה שוקל בערך 70 קילו וזה עוד חוץ מהציוד".
לוקחים אותו על הגב? תעשו לי קצת סדר בנושא המלטים.
"לא הכל אני יודעת, לי אישית יצא לי לעבור בכמה יחידות, מורן ומיתר שבחלקן מסווגות. אבל בגדול יש מל"טים לכל גובה ומטרה. יש את ה'איתן' שהוא ממש גדול וגם טס ימים בגובה של 40 אלף רגל. אחר כך יש את 'הרמס' 'שובל' שטסים בגובה בינוני ויכולים גם להיות שעות. אנחנו הקטנים יותר, חשמליים וגם שקטים ומיועדים לרמת החטיבה. הלוחמים כאן לא פועלים בצורה עצמאית, הם מצטרפים ליחידות מיוחדות, לגדודים או ליחידות המרחביות השונות ומפעילים את הרוכ"ש שזה כטב"ם מסוג סקיילרק 1. יש גם את דוהר שמים (סקיילרק 3), שמיועד לרמת החטיבה. מדובר במזל"ט במשקל כ–45 ק"ג, הוא כבר משוגר ממתקן מיוחד".
מה האתגר הגדול ומי רוצה להגיע?
"יש כאלו שנפלו מטיס ורוצים להגיע לכאן. זה ורסטילי, גם לחימה בה צריך יכולות פיזיות משמעותיות של סיירות וגם טכנולוגיה ואוירונוריקה. הם עוברים את אותם מבחנים של רמות קצב ומשמעת בתוספת החלק הטכנולוגי, ידע בטיפוגרפיה, מכניקה והכרת השטח. נדרשת כמובן גם שליטה מוטורית וטכנית ולהיות דרוך כל הזמן גם במצבי לחץ יחד עם הליכות וירי. איך לשגר ולהנחית בתנאי מזג אוויר קשים תוך כדי תפעול תקלות טכניות שיכולות לקרות. אנחנו מדברים על סביבה מבצעית עם אתגרי תקשורת וגי פי אס. הם צריכים להבין מה הם רואים, בין אם זה בלילה ובין אם זה ביום. להבין מרחקים. 50000 אלף רגל רואים בפיקסלים קטנים. כל הזמן לפענח מה אני רואה ולהתאים את זה למפה ולהבין מה הם רואים בתוך כדי הסביבה במבצעית איום מול כוח שלנו מה אני רואה גבעתי או שזה חיזבאללה וכל זה נדרש מלוחם".
אנחנו עוברים בחדר בו יושבות עשרות חיילות עם מדריכות. באיזה שטח הם נמצאים כעת? אני שואל למראה הבתים שעל המסך "זה כפר X בלבנון" היא אומרת. "מרוב שעות טיס במרחב הזה, אני מכירה כל בית וכל פח זבל".
אני מתיישב מול הסימולטור, ברגע הראשון היה נראה לי שזה פשוט וקל, קצת לשחק עם הכפתורים. אך כשקיבלתי את המשימה גילתי שאני מעדיף לכתוב כתבה על המטוס מאשר להפעיל אותו. אני מקבל כמה הנחיות "אם זה אתה משחק עם המתעד (המצלמה) וכאן אתה שולט במטוס," הראתה לי המדריכה.
"תהיה מודע לגובה למהירות ולפרמטרים השונים. אתה עכשיו בגובה 700 מטר מעל חצר בו על פי החשד יש בור שיגור. הם לא רואים ולא שומעים אותך. יש רוח ואתה חייב להיות בנקודה מסוימת. האתגר בפועל בהטסה הוא לחלק את הקשב וככל שצוברים יותר שעות כך זה נהפך לפשוט יותר". זה נכון לגבי כל תחום בחיים.
שאלה אחרונה. יש חיילים שמשחקים סתם עם המטוס?
"לא. ואם שמעת זה אגדות. מתחקרים כל גיחה וכל גיחת אמת כמו בחיל האוויר, הכל מתועד לאיפה בדיוק עשית ולהיכן הלכת. וגם באימונים ובעיקר בשטח אנחנו יודעים ורואים כל מיקום שהוא היה כך שאין מקום למשחקים".
