סמטה צדדית בתוך עזה. ריח נוראי, עשן, רעש וקללות. מאחורינו, קבוצת פורעים ערביים מקללים ומידיים אבנים. לפנינו, רכב בוער. לפתע ירי. "יש לי פצוע", צועק אחד החיילים. "תחפו עלי", צועק החובש. "רובה בחלון מעליך", צועק לוחם נוסף. ירי מדויק של צלף - והירי נפסק. החובש רץ קדימה, עצירת דימום, עירוי. "תעלה אותו על הגב, אנחנו יוצאים", מורה המפקד.
למגזין 'כיכר' המלא - הקליקו כאן
כל זה לא חלום, זה אמיתי. טוב, אולי לא בתוך עזה הגדולה, אבל בתוך "עזה הקטנה". עזה שלנו, זו שנבנתה בתוך בסיס צאלים הידוע גם בשמו הרשמי 'המרכז הלאומי לאימונים ביבשה' וממוקם ליד קיבוץ צאלים בנגב.
בצאלים שטחי אש המאפשרים עריכת אימונים בסדרי גודל רחב, כאשר בפאתי הבסיס מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי הגדול בעולם. מדובר בעיר המכילה למעלה מ-600 מבנים, בהם מסגדים עם צריחים, בניינים רבי קומות, סמטאות, קסבות, מחנה פליטים, מרתפים ומעברים תת-קרקעיים וכמובן גם מכוניות נטושות, אשפה, גרפיטי ואפילו ראיתי כביסה תלויה בפתח אחת החצרות. ככה שנרגיש באמת בתוך עזה.
התלווינו לאימון של לוחמי גדוד האיסוף והתקיפה 636. תחילה נפגשנו עם סגן נ', מפל"ג בפלוגת נץ. הוא סיפר לי על היחידה עליה הוא מפקד. "אנחנו יחידת האיסוף הגדולה בצה"ל, ממוקמים בפיקוד המרכז. תחום האחריות של היחידה חולש על כל יהודה ושומרון כאשר היחידה מורכבת מלוחמים, תצפיתניות ועוד שלל תפקידים".
סגן נ' מספר כי "היחידה משתמשת גם בשלל אמצעים טכנולוגיים מיוחדים, החל מרחפנים ועד למצלמות מתקדמות כדי להבטיח את ההגנה על גזרת איו"ש וכלל המדינה".
במה אתם שונים מכל גדוד אחר?
"כאשר יש בעיות נקודתיות אנחנו יודעים להגיע ולתת את המענה, יש לנו כלים ויכולות מסווגות. יש לנו שלוש פלוגות מיוחדות – זיקית, חנית ונץ, כאשר הייחודיות שלנו היא סגירת מעגלים".
שזה אומר?
"שאנחנו לא רק הזרוע המבצעת, אנחנו יודעים לאסוף את המודיעין, לעשות את המארב ולסגור מעגל. אנחנו נגיע לנקודות המורכבות והחמות ביותר בגזרה, נתעד את פעילי הטרור המרכזיים, נאסוף את הראיות שיובילו לתפיסתם והפללתם, כאשר חלק מרכזי ביכולת שלנו היא ההסוואה. לפעמים נסווה את עצמינו בשטח תקופה ארוכה עד סגירת המעגל".
ספר לי על החודש האחרון, מה עבר עליכם? מה הספקתם?
"מאז תחילת מבצע שובר גלים אנחנו לילה לילה בפעילויות בעומק הכפרים הפלסטיניים במטרה לעצור פעילי טרור. יש לנו את אחוז ההצלחה הגבוה ביותר בכלל היחידות הפועלות בגזרה. עשרות סיכולי פיגועים וטרור עממי".
יש הבדל בין פיגוע טרור לטרור עממי?
"לא, אין שום הבדל. טרור זה טרור, היום הוא זורק בקבוק תבעירה ומחר הוא יבצע ירי. אנחנו מתמודדים עם שניהם, רק שלכל מקרה ומציאות ההתמודדות שונה".
ומה אתם עושים כאן בצאלים?
"אנחנו אחרי כמה ימי אימון, והיום יש אימון מסכם ותרגילים שמסכמים את כל מה שהלוחמים עשו עד כה. תרגולי מעצרים, סריקות אמל"ח, חיפויים ועוד שלל מצבים מבצעיים, כאשר האתגר הוא להתמודד עם אוכלוסיות שונות בסיטואציות שונות.
"כפי שתראה אנחנו נכנסים עכשיו למעצר מבוקש בתוך כפר כאשר בפועל נתקל גם במפירי סדר וגם בירי חי והתרגיל יהיה על הדרך התמודדות עם מצבי חרום משתנים. הדגש שאני נותן הוא על שיתוף פעולה, חתירה למגע ומבצעיות ללא פשרות".
"יאללה משה, מוכן?", הוא שואל, ומיד חותר למגע: "בוא נצא לשטח".
התדריך מתחיל. מדברים על מקרים ותגובות, "מה נעשה אם יקרה ככה", ו"מה עושים אם יקרה ככה", מי עושה מה בכל מקרה חרום, מידע על המעצר ועל הצפוי לנו בשטח. החיילים עם המון אנרגיות. "אנחנו מוכנים לפייט מול יחידות הקומנדו שכאן", אמר לי רס"ר גמליאל, לוחם שגם סיפר לי על הילדות שלו במאה שערים. לדבריו, "אנחנו מגיעים עם תודעת שליחות מאוד גבוהה, מאמינים במה שאנחנו עושים וגאים בשליחות שלנו למען כלל ישראל".
למה אין לכם מדים טקטיים כמו לקומנדו?
"אה, זה סתם ווַסָאח"...
התדריך הושלם, יוצאים לדרך.
הליכה ארוכה, שמש יוקדת וחום, מקיפים את עזה הקטנה במטרה להיכנס דרך רחוב בו האויב לא מצפה לנו. נכנסים לתוך השכונה פנימה. מגיעים לבית ופורצים פנימה, זה השלב שבו מתחילה התקהלות ו"צעירים ערבים" החלו לקלל את הלוחמים. החיילים משתמשים באמצעים לפיזור הפגנות וירי רוגר על מיידה אבנים.
לפתע ירי. "יש לי פצוע", צועק אחד החיילים. "תחפו עלי", צועק החובש. "רובה בחלון מעליך", צועק לוחם נוסף. ירי מדויק של צלף - והירי נפסק. החובש רץ קדימה, עצירת דימום, עירוי. "תעלה אותו על הגב, אנחנו יוצאים", מורה המפקד.
יצאנו תוך כדי חיפוי אחורי. האירוע הסתיים בחיסול שני מחבלים, מעצר המבוקש ושני חיילים שנפצעו באורח קל מאוד, למזלנו, הפעם, מירי של כדורי צבע.
תפילתנו שבפעם הבאה, וודאי בזמן אמת - גם זה לא. בדיוק לשם כך הם נערכים, מתרגלים ומפיקים לקחים מכל תרגיל.