רון רפאלי, הוא דוקטורנט לחקר המוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בסדרת תוכניות "המוח" ב'כיכר השבת', הוא ידבר ויספר על המוח מכל הזוויות שלא הכרתם.
- "המוח" מזווית שעוד לא הכרתם: פרק 1 • צפו
- 'המוח' מזווית שעוד לא הכרתם: פרק 2 • צפו
- 'המוח', פרק 3: איך מקבלים החלטה מוסרית? • צפו
- 'המוח', פרק 4: כך נשפר את הזכרונות • צפו
באמצע המאה הקודמת, הגיע לפסיכיאטר המפורסם אוליבר סאקס אדם לאיבחון, זאת לאחר שתועד מנהל שיחה ערה עם עמוד. במשך השיחה הסתבר שאותו אדם, אשר היה מורה בבית ספר, איננו בעל הפרעה נפשית משום סוג, אלא פשוט איננו מסוגל לזהות פרצופים. עבורו אדם או עמוד הם שני חפצים מספיק דומים בכדי שיוכל להתבלבל ביניהם.
כשסיים את המפגש עם הפסיכיאטר, וקם ללכת, ניסה אותו מורה לחבוש את אשתו, שישבה לידו, כאילו הייתה כובע. הסיפור הזה פורסם בתור "האיש שחשב שאשתו היא כובע". איך יכול לקרות דבר כזה, שאדם הבריא בנפשו, ללא שום הפרעות רגשיות או קונגטיביות אחרות, מאבד תכונה בסיסית כל כך כמו לדעת מי הוא בן אדם ומה הוא חפץ? פתיח והתחלנו.
בני האדם הם היצור החברתי ביותר אשר קיימים בטבע. מעבר למספר חרקים כמו נמלים לדוגמא, אין עוד חיות המסוגלות להתחבר לקבוצות המכילות כל כך הרבה פרטים כמו שבני האדם מסוגלים לעשות.
לא פעם ולא פעמיים טענו אנשי מפתח בחברה האנושית כי "כוחנו טמון במספרנו" בין אם כדי לנצח מלחמות ובין אם כדי לקדם כלכלה או רעיונות אידיאולוגיים, או אפילו בכדי למצוא מזון או להגן עלינו מפני טורפים הנמצאים בטבע.
הצורך הבסיסי העצום הזה באישיותנו, להשתייך לחברת בני אדם מקבל ביטוי גם במבנה המוח שלנו.
בתחתית האונה הטמפורלית שלנו, זו שנמצאת בצידי המוח הגדול, ישנו אזור הנקרא face fusiform area, או הFFA. אזור לא קטן אשר כל כולו אחראי לזהות פרצופים, בעיקר אנושיים או אשר נראים אנושיים, ולהבין ולאבחן כל פרט קטן בהם.
יחסית לדברים אחרים אותם אנחנו מזהים בעולם, כמו בתים, עמודי חשמל, תפוחי עץ או שולחנות מחשב, האזור במוח שאחראי לזהות את הפרצופים שמסביבנו הוא בעל נפח גדול, דבר המרמז על חשיבותו הגדולה.
בזכות אותו אזור לא רק שנזהה פנים, אלא נבין בדיוק את מצב הרוח של האדם שמולנו. האם הוא אויב או חבר? הוא שמח לקראתי או שמתקרב אלי על מנת לתקוף אותי? איך אני אמור להגיב אליו בהינתן תווי פניו והאם הוא בכלל מוכר לי. איננו יכולים להתקיים בעולם החברתי שלנו בלי היכולת המיידית לענות על השאלות הללו.
הפעילות הגבוהה של אותו FFA היא גם הגורם העיקרי לכך שנזהה פנים במקומות שאינם נמצאים, כמו בקערת פירות, בעננים, או בטוסט קלוי למחצה. אם משהו בעולם לא ברור עד הסוף, המוח מיד יציע לנו לזהות אותו כפרצוף, הרי זה הכי חשוב לנו לזהות כדי לשרוד…
אצל אחוז נמוך מבני האדם, אבל קיים, הFFA איננו פעיל. אצל חלקם מלידה, אצל אחרים בעקבות מחלה או שבץ מוחי. אבל אצל כולם ברגע שנפגע האזור אי אפשר שלא להתעלם מהתוצאות ההתנהגותיות. החל מהרגע בו הFFA מפסיק לעבוד, איננו מסוגלים יותר לזהות פנים. במקרה קיצוני כמו זה שתואר בתחילת הפרק לא רק שלא נוכל להבין את הבעת הפנים של מי שמולנו, אלא לא נוכל אפילו לזהות כלל אם מדובר בדומם או בחי. לפחות לא לפני שיפצה את הפה וידבר, ובכך יאפשר לנו לזהות אותו לפי טון הדיבור. או אולי נזהה אותו לפי החולצה שהוא לובש. אדם שסובל מפגיעה שכזו יוגדר כסובל מפרוסופגנוזיה - פרוסופ בלטינית הם פנים ואגנוזיה משמעותה היא חוסר ודאות, כלומר אדם הסובל מאי ודאות לגבי פנים.
פרוסופגנוזיה מופיעה ברמות שונות. מיעוט מהחולים לא יוכלו כלל לזהות פנים, בעוד עבור אחרים ההפרעה קלה יותר, כמו אי יכולת להבדיל בין כעס לרחמים. בכל מקרה, האזור שאותו חוקר המוח או הרופא המומחה ירצה לבחון יהיה הFFA שבצידי האונות הטמפורליות.
אגב, אגנוזיה הוא שם כולל למגוון בעיות מוחיות, אשר כולן מאופיינות בחוסר יכולת לזהות משהו ע"י חוש מסוים. יכול להיות חוסר בהבנת מידע ראייתי, כמו פרוסופגנוזיה, או כמו חוסר יכולת להבין בין דוממים שונים, או חוסר ביכולת הבנת מידע שמיעתי (אגנוזיה שמיעתית), בה האדם מסוגל לשמוע באופן ברור את הקול, אבל לא יכול להבין מאיפה מגיע הקול, או מה הגורם שייצר אותו.