כמה שבועות לאחר שריפת האוטובוס בבני ברק ואנחנו עמוק בתוך הצילומים להמשך סדרת הכתבות "הנערים שלנו" משה יצחק רושגולד מפיק הסדרה המסור מתקשר: "תבוא הערב לבני ברק תראה מה עשו כאן" הוא אומר, ואכן באתי בניסיון להבין את התמונה המלאה של המקום, כפי שתוצג באופן בלעדי וראשוני לגולשי 'כיכר השבת'.
- הכתבה הבאה בסדרת 'הנערים שלנו' תשודר אי"ה במוצ"ש הקרוב, כאן ב'כיכר השבת'
את אתר האירוע הממוקם מתחת גשר אדיר בצפונה של בני ברק, ניתן לזהות בקלות לפי הרעש שהצעירים כאן קוראים לו מוסיקה. רמקולים אימתניים, גריל בשרים שלא מבייש גן אירועים ממוצע, שולחנות קק"ל, משקאות אנרגיה – למרות שלא נראה כאילו היא חסרה כאן למישהו- ועשרות "נערים שלנו" פזורים ברחבי המתחם, אלה ברכב ואלה בקטנועים מגיעים ומתחבקים עם רכזי הנוער "כולם כאן אחרי קורונה" אומר וולמן, תוך שהוא מנצח על המלאכה.
חיים וולמן אחראי על כל מערך הטיפול בנוער בעיריית בני ברק, הוא שולט בכל פרט, מכיר כל זולה, כעת הוא נראה מאושר כחתן ביום חופתו, הנערים מקיפים אותו, "הרב" הם קוראים לו. לכל מי שלובש חולצה לבנה הם קוראים "הרב" גם לי, לא הועילו ההסברים.
אני מתרשם מהמתחם המושקע: "סוף סוף התעוררתם אחרי שריפת האוטובוס", אני סונט בוולמן, הוא מגחך: "כל העיתונאים אומרים אותו דבר, אני מקדם את המתחם הזה כבר כמה שנים".
אחרי קצת ריכוך הוא מודה: "כן הרעש התקשורתי אחרי השריפה זירז תהליכים, גרם לנו להיות פחות מפונקים, אז החלטנו לפתוח לפני שיש שירותים במקום, ולמרות שעדיין אין לנו פטריות חימום".
הצוות המקצועי סביב וולמן נראה כמו אוסף של אברכי חמד שנתלשו היישר מספסלי הכולל, לא הפרצופים המתוחכמים של חרדים-מודרניים בעלי השכלה אקדמית.
אחד מהם נראה כאילו הרגע סיים סדר שלישי בסלבודקא, אני מברר, אולי יש כאן עוד קומבינת שטייטעל חרדית של סידור תעסוקה לאברכים נמרצים, אבל נראה ששוב נפלתי למלכודת התדמית, האברך שלנו בוגר ישיבת 'תפרח' עובד סוציאלי בהכשרתו.
בשיחות צד הנערים מפרגנים לצוות, "אם בחור ייתקע באמצע הלילה בלי מקום לישון, אין מצב שהוא יתקשר לרכז ולא יקבל מענה" בתוך המתחם ריקודים סוערים, קשה לקיים שיחה, הנערים משדרים אופטימיות, סוף סוף יהיה להם כאן בית. אחד מהם מתלונן "זה רחוק, מרחיקים אותנו מהעיר, איך נגיע לכאן בשבת?".
במתחם החדש מתנהלת כיום פעילות בחלק משעות היום, שיעורי תורה, הכוונה, ייעוץ, ועוד היד (וההבטחות) נטויה, אבל יותר מכל, המתחם אמור לשמש ל'נערים שלנו' חסרי המסגרת כתחליף לבית.
"כאן זה חדר מיון" אומר וולמן "כולם מגיעים לכאן וכל אחד מקבל מענה מתאים, זה בית חולים מתחת לגשר" הוא מוסיף בצחוק אירוני. גם בשבתות, המועדות לפורענות, מתקיימת כאן פעילות מקיפה.
אני מתעקש, הרושם בציבור הוא שאם נשרף אוטובוס בבני ברק משמעות הדבר שאיבדתם שליטה על הנוער בעיר, וולמן מחייך בכאב, "אנחנו פועלים מתחת לרדאר תקשורתית זה כנראה חסרון, גם במעמד השריפה המפורסם הרכזים שלנו היו בשטח אבל איבדנו שליטה".
איך מאבדים שליטה באירוע כזה? "הכול מתחיל מהפגנה של הפלג שמלהיטה את היצרים, הרכזים שלנו משכו את הנוער מחוץ ל"אקשן" ניסינו להעסיק אותם במקום אחר בפעילות, אבל בסופו של דבר כשהם חזרו להפגנה, מאות בחורי ישיבה "סטנדרטיים" הריעו להם כגיבורים שבאו להציל את הכבוד החרדי האבוד. מחאו להם כפיים. זה היה נורא, התחננו למשטרה שתבוא ותעצור את המהומה, וכשהיא הופיעה -מאוחר מידי כידוע- בתוך רגע כולם הסתלקו."
"טוב ששרפו את האוטובוס", קורא לעברנו אחד הנערים, "ככה סוף סוף מתייחסים אלינו, מפסיקים להתעלם, מנסים לעזור" נער אחר תופס את תשומת ליבנו, צנום, נראה בן 15 חולצה לבנה, ציצית עם תכלת, אבל ללא כיפה, עיניו משדרות ניתוק. מאוחר יותר כשנלך לצד לראיין כמה נערים לטובת סדרת "הנערים שלנו" (שתביא הפעם את קולם של הנערים שלא מסודרים במוסדות לימודים) גם שם המבט בעיניים מרחף.
אבל לפני שהלכנו לצד בניסיון להתרחק מפטישי המוסיקה, נכנסנו לחדר צדדי אפוף עשן וניחוחות, עכשיו אין כאן אנשי צוות עירוני "טוב שבאתם" קידם אותנו אחד הנערים, "הגיע הזמן לחשוף את השחיתויות של עיריית בני ברק" אחרים היסו אותו "הנה מטפלים מה אתה רוצה" אבל ש. לא מרפה, "אין מגרשי ספורט, אין מועדוניות, מתנ"סים, כל הכסף של הנוער הולך לישיבות של אשכנזים, ילדים ישנים בתוך רכבים נטושים, שורפים לנו את הזולות".
עוד נערים מצטרפים לתלונה "אין מקום שינה בתוך בני ברק לנער שנזרק מהבית, אנחנו רוצים דירת קלט" בנין הם רוצים, זה גם נשמע הגיוני לאור מאות הנערים שלנו המסתובבים בבני ברק חסרי מסגרת.
וולמן דוחה את הטענות, "תראה", הוא אומר, "מאז שרובינשטיין (ראש העיר) בתמונה יש אכן התקדמות יותר מבעבר, היה יותר קשה, היום יש יותר תקציב, אבל בנוגע לדירות-קלט זה לא קשור להתנגדות של הרבנים או התושבים, כשיטה אני סבור שאסור לייצר אלטרנטיבה ביתית לנער, היעד הוא חזרה למשפחה, השתלבות במוסד מתאים, חזרה לקהילה".
והילדים שבאמת אין להם לאן לחזור? אני שואל. "יש כאלה בודדים", הוא מודה "עבורם אין לי כרגע פתרון בתוך בני ברק, רק מחוצה לה" האברך הסוציאלי מתערב ומבטיח, "אנחנו מנסים לקדם את זה, ספציפית עבור אותם בודדים".
על השחיתות אני שואל את חבר מועצת עיריית בני ברק האופוזיציונר יעקב וידר, הוא מעודד אבל עדיין לא אופטימי "תראה, לגבי השחיתות, אין כאן שחיתות רשמית אבל ריח לא טוב בכלל עולה מהעובדה שדווקא בשנה כזו תקציב הנוער יורד, התרעתי על זה בישיבת המועצה אבל אני לבד בנושא, ולא סופקו לי הסברים. אני מקווה שההתעוררות התקשורתית שאנחנו רואים עכשיו, אכן תעודד המשך טיפול בנושא הנערים הללו, אני בקשר איתם."
כשסיימנו את הלילה הרבה אחר שעת חצות, שערי המתחם כבר ננעלו, אחד הנערים הגיע, ממהר, "וואי אני רעב נשאר משהו?" לא הכול נגמר, הייתה התשובה. אבל הנער כבר נשא את עיניו לרכז המוכר לו היטב, "הרב, אתה תיקח אותי באוטו תקנה לי משהו נכון?" הוא אפילו לא נשאר לשמוע את התשובה, היה ברור לו שהיא תהיה, כן.
'כיכר השבת', פנה אל עיריית בני ברק, כדי שזו תמסור את התייחסותה לנאמר בכתבה, אך זו טרם הגיעה עד למועד פרסום הכתבה.
• במוצ"ש הקרוב בשידור חי ישודר אי"ה פרק נוסף בסדרה, והפעם "הנערות שלנו"
