משה רבינו משווה את בני ישראל לכוכבי השמים לפני שהוא מוסר את תוכחתו לכלל ישראל ('איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם'? - איך אני יכול לשאת לבדי את משאם, את מעמסם ואת ריבם?"). שבח זה של השוואת עם ישראל לכוכבי השמים לפני ביקורתו ניתן להבין על ידי בחינת הפסוק הבא: "ויברך אתכם כאשר דבר לכם". ה' בירך את כלל ישראל להיות כמו הכוכבים בשמים וגם כחול אשר על שפת הים ("כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים") בני ישראל נמשלו גם לחול וגם לכוכבים. משה רבינו מכיר בפוטנציאל ובמאפיינים הייחודיים שלהם על ידי השוואתם לכוכבים, ומדגיש כי כל אדם יכול לזרוח בנוכחותו ולתרום בדרכו האישית. ההכרה הזו בכישרונות ובכוחות האישיים של כל אחד היא חיונית לבניית קהילה חזקה. אך, משה רבינו התלונן שקשה להוביל את העם כשכולם חושבים על עצמם ככוכבים.
משה מדגיש את חשיבותה של האחדות והעבודה המשותפת כיחידה מאוחדת. הוא מתייחס לברכה בפסוק הבא: "ויברך אתכם כאשר דבר לכם". כהתייחסות לברכה שעם ישראל יהיו רבים כחול הים. החול מייצג יחידה קולקטיבית שבה כל גרגר מתמזג ולא ניתן להבחין בינו לבין הגרגר שעל ידו. עם ישראל היה צריך להבין את חשיבות הכוח הקולקטיבי שלהם ואת העוצמה שנובעת מהאחדות.
במבטו, משה הכיר בכך שבני ישראל קיבלו את האינדיבידואליות שלהם ותכונות ה"כוכב" בהם, אך התעלמו מברכת "היותם כחול". הם התעלמו מחשיבות האחדות והשיתוף פעולה שהיו נחוצים כדי למלא את משימתם הקולקטיבית.
היישום המעשי שנובע מהפרשנות זו כפול. ראשית, אנחנו צריכים להכיר ולהשתמש בכישרונותינו וביכולותינו לטובת הקהילה (הכלל). מאפייני האישיות והכישרונות הייחודיים של כל אדם יכולים לתרום להצלחה ולצמיחה של הקהילה בכלל. ובנוסף, עלינו להעריך ולקדם בפעילות את האחדות והשיתוף פעולה, לעבוד יחד כיחידה מאוחדת, בדיוק כמו שגרגרי החול מתמזגים באופן שאי אפשר להבחין ביניהם. באמצעות השילוב בין ה"כוכבות" האישיות של האנשים לבין האחדות והמאמץ הקולקטיבי של הקהילה, ניתן ליצור סביבה מתאימה וצומחת בה נעשה שימוש ביכולות האישיות של כולם לטובת כולם.