מדוע אנחנו קוראים בקריאת התורה בראש השנה את הסיפור על הגר וישמעאל? מה המסר של הסיפור הזה, ומדוע חז"ל קבעו שיקראו דווקא אותו ביום הדין? בתחילת הסיפור, הגר מגורשת מבית אברהם אבינו ביחד עם בנה. הם נמצאים במדבר, והגר משליכה את הילד "תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם ". היא אינה רוצה לראות במות הילד, והיא מרחיקה את עצמה -" וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת" .
בהמשך, התורה מספרת לנו, שהגר התחילה לבכות - "וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"( בראשית כ"א ט"ז). הקדוש ברוך הוא שומע אל קול הנער, ומלאך ה' מופיע לפני הגר, ואומר לה: "קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ". מרגע זה מתחולל שינוי גדול במצבה הנפשי-תודעתי, ולפתע "וַיִּפְקַח אֱלֹקים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת החֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר".
מפשט הכתוב עולה, כי הבאר הייתה שם מקודם, אלא, שהגר לא ראתה אותה. מה מנע מהגר לראות את הבאר בתחילה, ומה גרם להגר לראות את הבאר אחרי שהמלאך דיבר אתה?
התשובה לשאלות אלו היא המפתח שלנו להבין את סודו של יום הדין.
כאשר הגר הייתה בצרה, התורה מדגישה שהיא עמדה מנגד, עטופה בכאבה, ואטומה לסביבה, עד למעורבותו של המלאך. הוא מראה לה, שיש השגחה, ושהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. המלאך אומר לה שההתרחשויות אינן מקריות: "מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ". ברגע זה מתחולל בנפשה של הגר שינוי תודעתי; היא מבינה שיש לה תפקיד בעולמו של הקדוש ברוך הוא. ברגע זה "ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים".
גם קודם לכן הגר לא הסתובבה עם עיניים עצומות, והיא יכלה לראות. לא חל בגופה של הגר שום שינוי פיזיולוגי. השינוי היה תודעתי-נפשי. כאשר המלאך בא אליה עם הבשורה, היא הבינה שיש אלוקים בעולם. תודעה זו פקחה את עיניה, והיא את ראתה מה שהיה שם כל הזמן, את באר המים. ירמיה הנביא (פרק ה') מוכיח את עם ישראל: " שמעו נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו .. ".
בראש השנה אנו צריכים לזכור, שאנחנו יכולים להיות עיוורים למה שקורה מסביבנו; לא לראות את הברכות שיש לנו, ואת הייעוד שלנו, ולכן לעמוד מנגד - לחיות עם חוסר אמונה וחוסר תקווה.
השפת אמת אומר, שפעמים רבות בימי חיינו אנו נמצאים במצב בו הייתה הגר. קשיי הפרנסה מעיקים עלינו. אנו מחפשים באר, ממנה נוכל לשאוב מים, ולפרנס את משפחתנו. אך, לאמיתו של דבר, הבאר הזו נמצאת ממש מתחת לעינינו. הפרנסה וכל השפע יכולים להגיע ממקור בלתי צפוי. יהודי טורח בכיוון אחד, ואילו הפרנסה מגיעה אליו ממקום אחר לחלוטין.
השפת אמת דיבר על פרנסה, אבל זה נכון לגבי כל דבר.
לפעמים אנו שואלים את עצמינו "מאין יבוא עזרי?". התשובה היא, שעלינו "לפקוח את העיניים", לא לעמוד מנגד, ולבקש מה', שלא נהיה עיוורים. הבאר הזו נמצאת, ואנחנו רק צריכים לראות אותה.
הקריאה של ראש השנה מלמדת אותנו לא להרים ידים, ולא לעמוד מנגד, "לפקוח את העיניים", ולראות את ישועת ה', שבוא תבוא כהרף עין.