בזכוכית מגדלת

למה יש היום יותר ילדים עם הפרעות קשב והפרעות למידה?

הקלישאה אומרת: היום כל ילד שני עם הפרעת קשב או הפרעת למידה. אם ניכנס לכיתות נראה היום יותר ילדים 'בעייתים מבעבר?! לא בטוח! מהם היתרונות והחסרונות של האבחון ההולך וגובר והיכן נמצאית נקודת האזון?- הכל בכתבה (ילדים, הורות, מאמע)

|
1
| כיכר השבת |
לכל ילד שני יש הפרעת למידה?! (צילום: שאטרסטוק)

אנו שומעים משפטים רבים כמו: "לכל ילד שני יש הפרעת קשב וריכוז", "כולם נמצאים על הרצף", "יש היום יותר ליקויי למידה". מה קורה לנו? האם בדורנו יש יותר בעיות? יותר הפרעות?

האמת היא שאין יותר הפרעות. גם בעבר בכל כיתה היו כמה ילדים עם הפרעת קשב, כמה ליקויי למידה ואחדים על הרצף (אני לא נכנסת לנתונים סטטיסטיים). השינוי לא חל כמותית, אלא השינוי נובע ממודעות ואבחנה.

תחום החינוך מיוחד ובריאות הנפש עבר שינוי משמעותי במהלך העשורים האחרונים. מבחינה היסטורית, ילדים עם קשיי למידה או בעיות התנהגות סווגו לעתים קרובות בצורה שגויה, לא הובנו, או אפילו הוזנחו. מונחים כמו "מנגול", "פיגור שכלי" יושמו באופן רחב ולא הולם, מה שהוביל לסטיגמטיזציה והיעדר תמיכה מתאימה. כיום, ישנה הבנה עשירה וניואנסית מרובה של המצבים השונים שיכולים להשפיע על למידה והתנהגות, הודות להתקדמות במחקר, בכלי אבחון, ועוד.

המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM), שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, התרחב באופן משמעותי מאז המהדורה הראשונה שלו בשנת 1952. ה-DSM-5, המהדורה העדכנית ביותר, כולל מגוון רחב של הפרעות שלא היו מזוהות או מקובצות בעבר. תחת קטגוריות רחבות. לדוגמה, הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) כוללת כיום מצבים שנחשבו בעבר נפרדים, כגון תסמונת אספרגר והפרעה התפתחותית מתפשטת שלא צוינה אחרת (PDD-NOS). באופן דומה, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מובנת כעת טוב יותר, עם קריטריונים ברורים שמבדילים אותה מבעיות התנהגותיות אחרות.

לאבחנה יתרונות רבים:

התערבות מתאימה

אבחון מדויק יכול לסייע לילדים ואפילו להציל אותם. אבחון מדויק מאפשר התערבויות מותאמות יותר. לדוגמה, ילד עם דיסלקציה (הפרעת למידה ספציפית בתחום הקריאה), ייהנה מאסטרטגיות הוראה שונות בהשוואה לילד עם ADHD. בעבר לא היה מודעות ללמידה מותאמת וכך נוצר מצב שילד עם דיסלקציה לא קיבל מענה לקושי שלו. במקום זאת הוא שמע כל הזמן משפטים כמו: "אתה, מזלזל, אתה לא מתאמץ". רבים גם הפעילו עליו מערכת חיזוקים לא מותאמת. גם אם עמדו מולו עם 100 שקל והבטיחו לו אותם אם יצליח, זה לא עזר כי לא התאימו עבורו את הלמידה או במקרה אחר את הכדור שיכול לעזור לו.

התערבות מוקדמת

אבחון מוקדם ומדויק יכול להוביל להתערבות מוקדמת, החיונית לתוצאות טובות יותר. זיהוי מוקדם של מצבים כמו ASD או ADHD יכול לעזור לילדים לקבל את התמיכה שהם צריכים בתקופות התפתחות קריטיות. היום מבוגרים רבים מעידים: "אם הייתי מאובחן בגיל קטן ומקבל טיפול נכון, הייתי יכול ללמוד דברים. היום כבר פספסתי את הרכבת…"

סטיגמה מופחתת

ככל שהחברה הופכת מודעת יותר לקשת הרחבה של בריאות הנפש והפרעות למידה, הסטיגמה הנקשרת למצבים אלה עלולה לרדת. יותר אבחנות אומרות יותר הבנה וקבלה. אם בעבר 'רטלין' היה נלקח בסתר, ככל שהזמן חולף אנשים אינם חוששים מהסטיגמה ולוקחים בגלוי טיפול תרופתי להפרעת קשב ומשתפים בגלוי בקשיים שלהם, מצב זה מקל על ההתמודדות.

הקצאת משאבים טובה יותר

בתי ספר ומערכות בריאות יכולים להקצות משאבים בצורה יעילה יותר כאשר יש להם הבנה ברורה של הצרכים הספציפיים של התלמידים או המטופלים שלהם. כיום נראה בבתי הספר צוות שילוב נרחב, צוות פרא רפואי והתאמות בכיתות, מראות אלו לא נראו בעבר והיום בעקבות האבחנות והעלאת המודעות אנו זוכים למשאבים רבים בתחום זה.

אמנם, על אף היתרונות שמניתי אי אפשר להתעלם גם מהחסרונות של אבחון יתר:

החסרונות של אבחון יתר

בעוד מודעות יכולה להפחית את הסטיגמה, לתיוג עדיין יכולות להיות השפעות שליליות. אבחון הפרעה נפשית יכול להוביל לכך שילד יקבל טיפול שונה על ידי מורים, עמיתים ואפילו בני משפחה. מאובחן עם הפרעה יכול להיות מושפע מהאבחנה בהערכה העצמית והזהות העצמית. ילדים כאלו עשויים לראות את עצמם כ"שונים" או "שבורים", מה שיכול להשפיע על התפתחותם הכללית ועל בריאותם הנפשית.

לעיתים אף קיים סיכון לאבחון שגוי של שינויים נורמליים בהתנהגות כהפרעות, מה שמוביל לתרופות מיותרות. לדוגמה, ילדים פעילים עשויים להיות מאובחנים בטעות עם ADHD, וכתוצאה מכך הם נוטלים תרופות המשפיעות על התפתחותם.

כמו כן, אבחון יתר עלול להכביד על משאבי חינוך ובריאות. בתי ספר עשויים להיאבק בסיפוק תמיכה נאותה למספר הולך וגדל של תלמידים מאובחנים, מה שיוביל לשירותים שעלולים להיות מדוללים.

תזכרו תמיד את נקודת האיזון

בעבר, ילדים רבים עם בעיות למידה והתנהגות לא אובחנו, לרוב נתפסו כפשוט "קשים" או "איטיים". לעתים קרובות הם הוצבו במסגרות חינוכיות לא הולמות או הוצאו מהחינוך הרגיל לחלוטין. כיום, קשת ההפרעות המוכרות מאפשרת גישה מכילה יותר, שבה ההתמקדות היא בתמיכה בצרכים הייחודיים של הילד.

עם זאת, ייתכן שהמטוטלת התנדנדה יותר מדי בכיוון ההפוך. העלייה באבחנות עלולה לעיתים לטשטש את הגבול בין התנהגות פתולוגית להתנהגות נורמלית. חיוני להגיע לאיזון שבו ילדים הזקוקים לעזרה באמת יקבלו אותה מבלי לעשות פתולוגיות של וריאציות התפתחותיות אופייניות. ככל שאנו מתקדמים, חיוני לשמור על גישה מאוזנת, המבטיחה שכל הילדים יקבלו את התמיכה הדרושה להם ללא תיוג או טיפול מיותר.

תוכן שאסור לפספס

1 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

1
אוקי, איך המידע הזה יעזור לי צריך לשנות את השיטה.
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית