שאלתי שתי אימהות: "מה דעתכן על רמת הלימודים היום"?
קיבלתי שתי תגובות מנוגדות.
אצל גילה השאלה שיחררה קיטון של טענות שישבו על בטן מלאה בנושא:
"אני אמא לשמונה בנות בלי עין הרע. כמו רב נשות ישראל אני עסוקה סביב הבית והעבודה. רציתי לזעוק את זעקתי: "תורידו את הרמה הלימודית, אל תעשקו לילדות את שנות הילדות".
כשאני חוזרת בשעה ארבע. בתי בכיתה א' מתיישבת לידי עם הילקוט והמחברות. אני יושבת איתה במתינות. עוברת איתה על כל שיעורי הבית ומתרגלת קריאה. תוך כדי אני נקראת לעזור לבנותיי הגדולות יותר. מוציאה חומשים. מקריאה רש"י, מדגימה פתרון תרגיל ריש, מסייעת בכתיבת מאמר, מסבירה על מערכת הכוכבים, מתרגמת כמה מילים באנגלית, חוזרת על כללי דקדוק משעממים, ועוד.
למעשה עד ארבע יש לי משרת בוקר ומארבע אני עוברת למשרת ההוראה שלי. זה בתוספת לכל העיסוקים שיש לי כאימא. אבל לא את זעקתי אני זועקת, אלא את זעקת הילדות. הילדות שעסוקות מדי הרבה זמן בלימודים ולחץ המבחנים, במקום במשחקי ילדות עליזים.
איני זוכרת את עצמי בתור ילדה מקדישה שעות כה רבות ללימודים. רב היום נסב סביב משחקים ופנאי. ואני רואה את רמת הלימודים עולה ועולה. אם הגדולה שלי למדה משוואות בכיתה ט', היום כבר בכיתה ז', מתחילים ללמוד משוואות. וכך במקצועות נוספים.
הלימודים מלווים בהרבה מאד מוטיבציית לחץ, כמו: אם לא תצליחו במבחן הזה, לא תתקבלו לסמינר, אם לא תדעו את היחידה הזאת יהיה לכם פער כל החיים…
כואב לי שהבנות לחוצות מהחיים. עוד יהיה להם מספיק שנים לקחת אחריות על נושאים רציניים. אל תעשקו את הילדות!"
לעומתה, חדווה דוגלת בגישה הפוכה לגמרי:
אני אמא לתשע בנות ובן יחיד. חלקם נשואים. אני חושבת שחבל שלא מעלים את הרמה הלימודית. בעיקר בחשבון ואנגלית. תכינו את הילדים לחיים. תנו להם להשתפשף וללמוד עוד ועוד. כי זה הזמן ללמוד, כשהמח עוד פנוי לקלוט ולקבל. אחרי החתונה צריך לצאת לשוק העבודה וכל ידע שהילדים רכשו זה רווח נקי שלהם. בעולם התחרותי של היום והמצוקה הכספית, צריך לצאת עם מקצוע מבוקש ובשביל זה צריך להתמיד וללמוד.
חבל שמבזבזים את זמנן של בנות הסמינרים בפעילויות חברתיות ושטויות. הן יכולות ללמוד יותר. אפשר להתחיל את לימודי המסלול בגיל צעיר יותר, כדי שתספקנה יותר…
אני מדרבנת אותן ללמוד עוד ועוד. להשקיע ולרכוש עוד ועוד ידע. אני שולחת אותם לשיעורי העשרה מעבר לנלמד בבית הספר ומסבירה להן מגיל קטן שהלימודים יעזרו להם בחיים.
•
למעשה, לא משנה מה דעתה של גילה ומה דעתה של חדווה. לא נראה לי שבמשרד החינוך אי מי דאג להתעניין בדעת האימהות הנושאות בנטל הלימודים.
נשאלת השאלה עד כמה אימהות צריכות להיות מעורבות בעול הלימודים. אם זה כדוגמת גילה שיושבת ומסייעת לבנות וחשה את עול הלימודים על כתפיה. ואם זה כדוגמת חדווה, שחשה צורך להמריץ את הבנות ללמוד עוד ועוד.
מעורבותן של אימהות בלימודי ילדיהן היא נושא לדיון כבר עשרות שנים. בעוד שיש הטוענים שמעורבות הורים בחינוך ללמידה היא חיונית, אחרים עשויים לפקפק באיזו מידה אימהות צריכות להיות מעורבות. עם זאת, יש יתרונות למעורבות אימהית בלימודים של הילדים.
תמיכה רגשית:
אימהות מביאות ללימודי ילדיהן מערכת תמיכה רגשית ייחודית. הן יוצרות סביבה המטפחת גישה חיובית ללמידה. הקשר הרגשי בין אם לילד ממלא תפקיד חיוני בעידוד האהבה ללמידה, מכיוון שלעתים קרובות ילדים מרגישים ביטחון ומוטיבציה, כאשר אמותיהם עוסקות באופן פעיל בעיסוקיהם האקדמיים.
מתן דוגמה חיובית:
אימהות המעורבות באופן פעיל בעיסוקיהן החינוכיים מהוות דוגמה חיובית לילדיהן. על ידי הפגנת מחויבות ללמידה לכל החיים, אימהות מעוררות בילדיהן השראה לחינוך ערכי ומשרות תחושת סקרנות וצמיחה אינטלקטואלית.
מעקב אחר התקדמות:
אמהות יכולות למלא תפקיד מכריע במעקב אחר ההתקדמות האקדמית של ילדיהן. תקשורת קבועה עם מורות, מעקב אחר מטלות ומודעות לחוזקות ולחולשות של ילדן מאפשרת לאימהות לספק תמיכה ממוקדת. מעורבות זו עוזרת להתמודד עם אתגרים פוטנציאליים בשלב מוקדם, ומונעת ממאבקים לימודיים להסלים.
בניית מיומנויות תקשורת אפקטיביות:
אימהות העוסקות בלימודי ילדיהן תורמות לפיתוח מיומנויות תקשורת אפקטיביות. על ידי דיון בנושאים הקשורים לבית הספר, אימהות מעודדות דיאלוג פתוח, מה שמקל על הילדים להביע את דאגותיהם, לשתף בהצלחות ולבקש סיוע בעת הצורך.
הקניית מוסר עבודה חזק:
באמצעות מעורבות פעילה בלימודי ילדיהן, אימהות משדרות מוסר עבודה חזק. באמצעות הדגשת הערך של עבודה קשה, התמדה ומסירות, אימהות תורמות לפיתוח תכונות שהן חיוניות לא רק להצלחה בלימודים אלא גם להצלחה בהיבטים שונים של החיים.
אז גם אם אתן חושבות שרמת הלימודים מוגזמת וגם אם אתן חושבות שהיא לא מספקת חשוב שתהיינה מעורבות במסע הלימודי של הילדים.
