מכתב תודה מאמא למטפלת
האם אנחנו שוב בדווח על מטפלת מתעללת?- דווקא לא! מחר המעונות והמשפחתונים פותחים את שעריהם. וזה הזדמנות לפנות בתודה נרגשת למטפלות. כן, דווקא אחרי שנה ששמענו סיפורים מסמרי שיער על מטפלות מתעללות והתעלמנו מרב המטפלות שמוסרות את חייהן למען ילדי ישראל.
תודה למטפלות שמשכימות כל בוקר ופותחות את יום העבודה מוקדם יותר מעובדים רבים. מטפלות שמרוויחות פחות מעובדים רבים ועובדות קשה יותר מעובדים רבים. מטפלות שמקבלות כל בוקר בחיוך ושמחה את המתוקים הקטנים, מספקות לילדים את כל צרכיהם הפיזיים והרגשיים: מחתלות, מאכילות, מנקות, מרגיעות ילד בוכה, מטפלות בשפשוף בברך, מלטפות, אוהבות ומנחמות. הן מטפלות ביקרים שלנו ברב שעות היום. בא נעשה סדר- עד ארבע הילדים במעון. ובינינו- בשש הם כבר במיטות וגם ככה אנחנו מותשות אחרי שעתיים עם הילדים. אחרי התשישות שלנו מחופשת הקיץ. ההערצה אליהן רק גוברת ובל נשכח שהן צריכות להשתלט על קבוצה של 12 ילדים קטנים. אז מה יש להשוות את ההתשה שלנו?!
עד עכשיו תיארתי את השגרה. יש גם את הימים הקשים יותר. ימים בהם הן צריכות להתמודד עם ילד חולה שבוכה בלי סוף, אך מה לעשות והוא לא נמצא בבית עם אימו?! למה? כי אין לו חום. ולמה אין לו חום?- אולי בגלל שיש לו וירוס קשה ככל שיהיה ללא חום, אולי זה סתם כאבי שיניים ואולי כי אימו דחפה לו בבוקר אקמול. האימא כמובן לא אשמה. היא הייתה חייבת, אבל ממש חייבת לרוץ לעבודה. הן זה ה-30 לחודש וכל וירוס שבעולם לא ישבית ל-200 עובדים את המשכורת החודשית. ומי מתמודדת עם המצב המסובך?- איך לא?- המטפלת. ביד אחת היא מחזיקה את התינוק האומלל וביד השנייה היא מטפלת בשאר הילדים ובכל המטלות הנוספות.
ההערצה מתעצמת כשאני רואה אותן סחוטות מעייפות בארבע אחרי יום עבודה והן צריכות לקבל את האימהות המודאגות בחיוך. לדווח להן על מה שארע ליקירנו כל היום. להחמיא, לחייך, להראות את חיבתן הגלויה לילד ולעיתים למרות עמלן לחטוף ביקורת על חולצה מלוכלכת, על שפשוף במצח. דברים שאנו מקבלים בסלחנות כשהם קורים בבית...
זה ההזדמנות להודות גם למנהלות המעונות המתמודדות עם מצוקת כוח אדם. לעיתים הן נאלצות לעבוד במקביל גם כמטפלת, גם כמבשלת וגם כמנהלת. הן אלו שסופגות את זעם ההורים. מרגיעות, מבטיחות וגם הן לצערי לא מספיק מרוויחות.
אז כל שנותר לנו ההורים הוא לומר תודה גדולה
וגם לאחל בהצלחה רבה לכן ולקטנטנים!
