זה לא משנה בת כמה תהיי, עונת החזרה לבית הספר תמיד מרגשת ונותנת הזדמנות מחודשת לעשות דברים טוב יותר הפעם. מן הסתם, את מבטיחה לעצמך שבשנה זו לא תהיי אמא מבולבלת, מותשת ומיואשת שרודפת אחרי ילדיה עם מברשת שיניים ביד, מתחננת שילמדו למבחן או זורקת עוד ארוחת צהריים שהם לא ממש אכלו.
יהיו טעויות, בוודאות, אבל את תהיי רגועה ונינוחה למול כל כאוס שיצוץ וטפסים שתשכחי למלא. כי את הולכת לחתום על הסעיפים שלהלן. ובניגוד להצהרות של "אחרי החגים" (אהמ... בגדי האימון שלנו שוכבים כאן איפשהו), ההסכמים האלה הם אלה שאנחנו, באופן אישי - ואת, באמת הולכות לקיים.
1. לא אתנדב לשום דבר מתוך אשמה, לחץ או בגלל שהשכנה מהדלת ממול עושה את זה. מסיבת הסידור תהיה מושלמת גם בלי עוגת שלוש הקומות שאני יודעת להכין.
2. אקבע חוזה משפחתי לגבי הציפיות שלנו משיעורי הבית, כך שנהיה מסונכרנים. נקציב להם 30 דקות כל יום ולא יהיה זמן משחק עד שנסיים. אבל הכי חשוב, גם בעלי יסכים לחוזה הזה כדי שלא אצטרך להיות "האיש הרע" כל הזמן.
3. אייעל את שגרת הבוקר. חייבת להיות דרך טובה יותר להתארגן למוסדות הלימוד בלי איומים וצעקות לצאצאים שיקומו, ב-7:55 בבוקר.
4. לא אריב על בגדים. רוצה ללבוש מכנסיים עבים ב-30 מעלות? בסדר גמור. אשלח לך מכנסיים נוספים בתיק. רוצה ללבוש את אותה חולצה שלושה ימים ברציפות? בסדר גמור. היא תיכנס לכביסה ביום הרביעי.
5. אתחייב לקחת בייביסיטר פעם בחודש ופשוט לצאת מהבית. כי ערב ביתי, מהנה ככל שיהיה, אינו שווה ערך לדייט זוגי אמיתי בטבע.
6. אשקיע בידידות עצמאית עם אמא של אחד החברים של בני. ולא נדבר רק על יורשי העצר שלנו כל הזמן (רק, כאילו, חצי ממנו).
7. אגרום לילדים שלי לעזור באריזת ארוחות הצהריים שלהם. ולא אדאג (יותר מדי) אם הן לא יהיו סופר בריאות, כי אני יודעת שביכולתי להאכיל אותם בארוחות בוקר וערב מזינות.
8. לא אעשה עבור הילדה שלי את מה שהיא יכולה לעשות בעצמה. אם את יכולה ללכת להתפנות לבד בבית הספר, את יכולה לעשות את זה גם בבית.
9. אמצא פעילות או תחביב שמיועדים רק לי. לא ללמוד לסרוג כדי שאוכל להכין לקטנים סוודרים תואמים, לא לאפות כדי שמשפחתי תוכל להתעורר ללחם טרי ביום ראשון... משהו שמיועד להנאה שלי בלבד.
10. אוותר על אשמה. כן, עבדתי עד מאוחר ולא הספקתי לקחת אותם לגינה / שכחתי לשלוח כסף למתנה למורה לפסח. עדיין, אני אמא נהדרת.
