השניים האחרים דווקא גאים בהצלחתם לישון לצידה של אמא, אין להם כל בושה, ועוד יש להם הערות והארות "אמא, אולי תשאירו מנורה קטנה? כשאני באה אליך בלילה יש כזה חושך, אני לא רואה שום דבר" מציעה לי בארשת רצינית בת ה-4 שלי.
"אמא, אתמול היה לכרית שלך ריח כזה טוב, של כביסה, למה היום לא היה כזה ריח?" מתלונן האסטניסט שלי בן ה 6.
ניסיתי להפחיד את הנסיכה שלי שנמכור את המיטה שלה אם היא תמשיך לישון איתי בלילות, אבל במקום להבהל, אורו עיניה בהתלהבות "כן רעיון מעולה" היא הנהנה בעיניים בורקות "המיטה שלך פי אלףףף יותר נוחה" היא עודדה אותי בהסבר משכנע לצדקת הרעיון המוצלח שלי...
לאחרונה התחלתי לדאוג קצת, עד איזה גיל? עד החתונה? התחלתי לחקור את הנושא, מדוע הם לא מסתפקים במיטותיהם שלהם, ואיך אפשר לעזור להם להפסיק את ההרגל המשונה הזה:
מתי נולד הרעיון של שנת ילדים עם הוריהם?
עד לפני כ-200 שנים היה מקובל ורווח שאימהות ישנות יחד עם ילדיהם הצעירים, בעיקר תינוקות בשנותיהם הראשונות, וזאת משום שחימום הבתים היה עניין מורכב, והלינה המשותפת עם האם תרמה לחום גופו של התינוק ואפשרה לו לשרוד גם בתנאי מזג אויר קשים.
כיום, מצב זה רווח פחות בעולם המערבי. בנוסף, גורמים האמונים על ביטחון התינוק כמו "בטרם", מציינים שלינה במיטת ההורים עלולה להיות מסוכנת לחיי התינוק מחשש לחנק משמיכות, כריות וגופם של המבוגרים. יש לציין שמשרד הבריאות אוסר בתוקף על שינה באותה מיטה.
מה גורם לילד לבוא לישון עם ההורים?
פרופסור עמוס רוֹלידֶר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי בילדים, ראש המחלקה ללימוד מדעי התנהגות במכללה האקדמית כנרת, מסביר שלינה משותפת על פי רוב היא מציאות שנכפת על ההורים. ההורים "נקלעים" למציאות של לינה משותפת, בגלל קושי בהתמודדות עם ריבוי התעוררויות במהלך הלילה, האכלות רבות, בכי וכו'.
ילדים כאלו (תינוקות) לא רכשו את מיומנות ההירדמות העצמאית ובעצם תלויים באותה נוכחות, קירבה, מגע, לינה משותפת עם הוריהם כדי להירדם בתחילת הלילה וכדי לחזור ולהירדם לאחר התעוררויות לאורך הלילה. הם מתעקשים / "דורשים" לישון עם ההורים - כי הם לא למדו אחרת..
תופעה זאת אופיינית מאוד בשנת החיים הראשונה, אך אפשר בקלות "לגרור" אותה גם לשנה השנייה.. אך ישנו מצב של ילדים שכבר ישנו במיטתם, ובשלב מסוים מתפתחת דרישה לשינה עם ההורים: זאת תופעה מאוחרת יותר, שיכולה להתחיל לפתע, כשלא תמיד ברור למה (אבל ההורים במרבית הפעמים מוצאים הסברים ורציונל, אחת הסיבות השכיחות ביותר היא פחדים וחרדות)
בכפוף לתגובות ההורים - תופעה זו שמתחילה - דועכת או מתפתחת.. אלו ילדים שלמרות שכבר "הוכיחו" שיודעים לישון במיטתם - בשלב מסוים מתחילים להתנהג אחרת - קוראים להורים לבוא אליהם, מבקשים לישון איתם או פשוט מגיעים עצמאית למיטת ההורים, "מתנחלים" בה ו"קובעים עובדה"..
תופעה זאת אופיינית מגיל שנתיים בערך (עם המעבר למיטת המעבר) ועד גיל 4 (ואפילו 5). קיימת כמובן גם בגילאים מתקדמים יותר, אך פחות נפוצה. תופתעו לשמוע... לא תמיד הילדים הם אלו שיוזמים את השינה המשותפת.
דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית המטפלת בילדים ובמבוגרים, מדגישה את העובדה שתופעת השינה המשותפת אינה נובעת בהכרח מאידיאולוגיה. מנקודת מבטה של בלונדר-רון, הגישה של לינה משותפת נובעת בעידן הנוכחי מתגובת נגד לאורח החיים המהיר והתעשייתי.
"גישה זו באה כנגד החוויה של הניכור שמאפיינת את החברה המודרנית", היא מסבירה, "ולכן קיים רצון של הורים להיות ביחד ולא להיפרד מהילדים, כדי לא ליצור עבורם את תחושת הניכור והזרות שנובעת מגורמים שונים באורח החיים הנוכחי, כמו המחוייבות לעבודה, שעות רבות מחוץ לבית, הישגיות, אינדיבידואליות וכדומה. שינה משותפת מחזירה את האינטימיות המשפחתית והקִרבה שמזכירים את העבר ואת החיים שהיו נהוגים בעבר".
האם לאפשר לילד לישון עם ההורה?
לשאלה האם לאפשר לילד לישון עם ההורה בלילה - אין תשובה מובהקת. המומחים מתחלקים לשני צדי המתרס: מרגוט סאתרלנד, מחברת הספר "מדע ההורות", מראה מחקרים לפיהם תינוקות אשר ישנו לצד הוריהם גדלו להיות רגועים ובריאים ביחס לאוכלוסייה.
מן הצד השני, ג'ינה פורד, גורו האמהות בבריטניה ומעין "סופר נני" בגרסה הבריטית, מאמינה ששיתוף המיטה עם הילד מוביל לתשישות ומעמיס על המשפחה.
סקר ארצי שנערך באנגליה בקרב 3,000 הורים, הראה כי 40% מההורים מאפשרים לילדיהם לישון במיטה יחד איתם, בעקביות או בכל פעם שהילד מבקש. רבע מההורים טענו שיש בביתם את הויכוחים הרגילים בנושא וכמעט חצי מההורים שמאפשרים לילדיהם לישון במיטתם, עושים זאת על חשבון אחד מבני הזוג, שישן בחדר אחר.
זה אולי מפתיע, אבל השינה בקרב ההורים לא הופכת ילד למאושר יותר, הורים רבים מעידים על שצף של תלותיות שגואה בילדים שהורגלו לישון לצד ההורים. ד"ר אינגריד רודקין, פסיכולוגית קלינית, סוברת שאם הילד הוא זה שיוזם להתחיל לישון במיטת ההורים, זה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשההורים יוזמים זאת, במקרה כזה יש לבדוק את ההשפעה של ההרגל הזה על המשפחה כולה.
כיצד גומלים ילדים שמתעקשים לישון עם ההורים?
מירה הורביץ היא פסיכולוגית קלינית במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית משיבה: בשלב הראשון, דברו עם הילד בגובה העיניים והסבירו לו שילד בגילו כבר חייב לישון במיטה שלו ולא עם ההורים. בשלב הבא אפשר לחשוב יחד איתו על דברים שיעזרו לו להיפרד, כמו דובי במיטה, פרידה הדרגתית מכל הצעצועים בחדר ומצעים מפנקים. בשלב השלישי לוו אותו לחדרו בנחישות ובעקביות והתעקשו שהוא ישן שם. העקביות חשובה מאוד. בפעם הראשונה שתוותרו לו, ייפתח פתח שיאפשר לו לחזור למיטה שלכם.
השעה אחת אחר חצות, אני עדיין שוקדת על הכנת הכתבה, הבית כולו חשוך ודומם, כולם ישנים, רק אני והמחשב עדיין בפעילות מלאה, לפתע אני שומעת קולות מחדר הילדים, אני יוצאת למסדרון ומציצה ורואה את המחזה בשידור חי, בן ה 6 יוצא מן החדר בריצה מטורפת אחוז אמוק, לכיוון החדר שלנו, אני נשארת עדיין לעמוד במקומי, מחכה לראות מה יהיה הלאה, האורח הלילי שלי הגיע לישון איתי, גילה לאכזבתו שאני לא שם, מייד הוא שב על עקבותיו לנסות לאתר אותי "אמא" הוא צעק בלחישה כשהוא גילה אותי עומדת וצופה עליו "למה את לא ישנה? תראי איזה חושך בחוץ" הוא ניסה לשכנע אותי להצטרף אליו "נכון חמוד, אני עדיין עובדת, עוד כמה דקות אלך לישון, אבל למה אתה לא ישן?"
הוא הרהר מספר שניות ואז שאל בקול חלוש ומודאג "אמא, נכון שאם עזה ישלחו טיל, כיפת ברזל תעצור אותו לפני שהוא יגיע לירושלים?" נכון מאד אישרתי את תוכנית ההרגעה שלו. "אמא, אם גנב יחתוך את הסורגים בחדר שלנו, הוא יוכל להיכנס הביתה?" הוא המשיך לשטוח בפני את דאגותיו "מה פתאום, אתה יודע איזה רעש חזק נגרם מניסור של סורגים?
אם גנב מנסה להפעיל את המכונה שלו כל השכונה מתעוררת, כולם יזמינו משטרות, הגנבים מאד מאד מפחדים ממשטרות" ניסיתי להפוך את סיפור הגנב להומריסטי קמעה, הוא גיחך קלות, ואז נתתי לו יד והלכנו יחד למיטה, למיטה שלו, כיסיתי אותו בשמיכה שלו, נשקתי לו שוב ללילה טוב, ולא דברתי איתו בגובה העיניים, אפילו לא נתתי לו חפץ מעבר לפרידה, פשוט רק אמרתי איתו שוב קריאת שמע על המיטה, וראו זה פלא, זה עזר, הוא נרדם מייד, הוא שקע בשינה עמוקה כשחיוך קל נסוך על שפתיו והוא סמוך ובטוח שלא יבהלנו חלומות רעים והרהורים רעים... ואני הייתי סמוכה ובטוחה שלפחות הלילה הוא לא יבוא לבקר אותי.
]]>
