יומטוב תוקע בשופר. יומטוב תוקע בשופר בראש השנה, בעצם כל חודש אלול, אם זכרוני אינו מטעה אותי, יומטוב תוקע בשופר כבר מחודש אב, ואפילו היו כמה תקיעות או שברים, גם בחודש תמוז. ככה יומטוב מנהל דו שיח עם בורא עולם, הוא תוקע בשופר לבטל גזרות רעות בימים קשים, הוא תוקע בשופר ביום הולדתו, כשזוכה בלוטו,או כשהוא קם בבוקר ומגלה שבצמח ששתל בגינה לפני שבוע, פרחו פרחים חדשים.
כשהגענו לבניין בפעם הראשונה, יומטוב ישב במרפסת ועקב במבט חשדני, "כל אלו הילדים שלכם?", הוא שאל במבט נוקב כשראה את ארבעת הזאטוטים מתרוצצים סביבנו בעליזות "כן ב"ה" אמרנו ואספנו אותם והורנו להם להנמיך את הקולות "ישתבח שמו, כן ירבו! " הוא ניסה להתרצות.
לקח ליומטוב קצת זמן להבין שאנחנו בסדר, לא עושים רעש, לא בלאגן, אפילו שומרים על הניקיון, ובעיקר שומרים על הצמחים בגינה, וזהו, מאז יומטוב הוא חלק בלתי נפרד מהנוף שלנו, הילדים אוהבים אותו כמו סבא, אפילו הקטן שבחבורה מטפס מפעם לפעם על החלון וקורא לו "יוטו בוא" וכשהוא יוצא לחצר מייד הם מבקשים לצאת גם, הוא גם כן אוהב אותם ממש כמו נכדים, הוא מחלק להם תמיד תמיד את השוקולד הממולא בקרם תות "זה בד"ץ בד"ץ" הוא מנפנף לעברי בעטיפה כשהוא קולט לפתע שאני צופה בהם מהחלון...
אחרי שהם מסיימים לאכול את השוקולד, הוא מראה לילדים את נפלאות הבריאה, הם עוברים מצמח לצמח ומתפעלים מהצבעים, מהפריחה הנפלאה,מהריח המשכר, מהפרח החדש שנפתח הבוקר שרק אתמול הוא היה עוד ניצן קטן. יומטוב מלטף באצבעותיו המחוספסות כל עלה ועלה "מה רבו מעשיך" הוא ממלמל בהתרגשות פעם אחר פעם.
וכשהם מסיימים להשקות ולטפל בגינה, הוא יושב עם הילדים ומפליג בסיפורים על סבא שלו , שהיה רב, שם במרוקו, כן, הוא זוכר איך הוא היה הולך עם סבא לבית כנסת, וסבא גם היה תוקע בשופר.
ובכל יום שישי כשהשמש מתחילה לרדת לכיוון מערב, הוא קורא מתחת לחלון שלנו בקולו הרועם "סגללל, מתי שבת היום??" והוא ממהר לכבות את האש תחת הסירים המתבשלים, לפני שתשקע השמש.
אבל את הצמחים הוא משקה בשבת, "אתם אוכלים שלש סעודות, לצמחים לא מגיע גם משהו?" כך הוא התלוצץ בהתנצלות כשניסנו פעם לדבר על זה בעדינות. מידי שבת בבוקר הוא יורד לגינה, מעיף מבט לעבר החלון שלנו לוודא שאנחנו לא שם, ומהר מהר משקה את הצמחים, אחרי שהוא מסיים להשקות הוא תוקע בשופר תקיעה קטנה, לבקש סליחה מריבונו של עולם..
ויום אחד שהוא קם ליום קשה ומר, כפי שקורה לו מידי פעם, הוא נסע להשתטח על קבל של צדיק אחד, וכשהוא חזר הוא סיפר לי שהוא שמע את הצדיק מבטיח לו שיהיה טוב... "כן בחיי, אני נשבע לך בספר תורה ששמעתי את הקול שלו מהאדמה" הוא אמר לי בנחישות ובאמונה יצוקה כל כך, עד שכמעט נסעתי גם אני להחליף עם הצדיק כמה מילים...
יומטוב אומר את מזמור כ"ז בתהילים לא רק בחודש אלול, אלא מאז שהיה לו איזה סכסוך וקמו לו אויבים "ועתה ירום ראשי על אויבי" הוא מצטט בהתלהבות "זה מתאים לי תמיד " כך הוא מסביר לי, יומטוב גם סיפר לנו שאשתו הייתה מדליקה 20 נרות כל שבת קודש, שלשה לבני המשפחה, אחד לכלב, ארבעה להורים, חמישה לאחים שלו שהסתכסכו ביניהם, שניים לשכנים מהקומה למעלה שהתנגדו להרחבה, שלשה למוכרים במכולת שלא תמיד מתנהגים בהגינות וביושר, אחד לשר הביטחון שלא עושה את העבודה כמו שצריך.. אחד לחיילי צהל שה' ישמור אותם.
"יומטוב" זה מושג, אם תסתכלו סביב תוכלו לראות "יומטוב" כזה בכל שכונה, בכל בניין. כן, אין ספור "יומטובים" מסתובבים בנינו, הם מדלקים נרות, הם תוקעים בשופרות, מתפללים על קברי צדיקים, בעיקר בעיקר הם מאמינים באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, מי כעמך ישראל!
]]>
