באחד הימים קבלתי טלפון ממזכירות בית הספר, פגישה דחופה. הבןהבת שלך זקוקים לריטלין! במשך שעה שלמה ישבתי ושמעתי נאום חוצב להבות, כי לאחרונה התגלו קשיי ריכוז וקשב, (רק לאחרונה? לדעתי כל הילדים מיום הולדתם מגלים כלפי העולם קשיי ריכוז וקשב...) אם בשנה הקודמת רמת ההקשבה היתה מאה אחוז שהרי היא ירדה לחמישים אחוז, ובכלל המחברות, השיעורים, המבחנים. בקיצור, אין ברירה, ריטלין!
מה לעשות, ואני לא נמנית בין ההורים אותם אני מכנה, הורים הליקופטר, כאלה שחגים סביב הילדים שלהם 25 שעות ביממה, וכל מלה זוכה להתייחסות סופר רצינית, לקחתי את העניין בצורה משעשעת.
שהרי אני מכירה את הילדה ואני גם יודעת, שספר טוב גורם לוה לשבת במשך שעות, אז בעיית ריכוז? נו, קשה לי להאמין. יותר האמנתי לשינויים מובנים בבית הספר, כמו צורת לימוד שאינה מוצאת חן, או סתם קשיי גיל ההתבגרות הרגילים. אבל החלטתי "לזרום" עם המערכת. הופתעתי לגלות את הקלות בה מחלקים מרשמי ריטלין.
"תראי, דיברנו עם רופא המשפחה שלכם, הוא הבין את חומרת הבעיה, ויכין מרשם לריטלין". הופתעתי, ככה מחלקים מרשמי ריטלין? ללא אבחון מקצועי? ממתי תרופת הריטלין הפכה לאנטביוטיקה? האומנם היד לוחצת בקלות על הדק האבחון? ואני בשלי, ממשיכה. "אין שום בעיה, אגש לרופא ואקנה את הריטלין".
וכך עשיתי,
קניתי את הריטלין, רק שלא השתמשתי בו, במקביל רכשתי בחנות למוצרי טבע, ויטמינים שבגודלם וצבעם היו דומים לריטלין. והילד ה קבלה את הכדור מידי יום. כמעט ושכחתי, שגרת היום, האוברדרפט בבנק, הדדן ליין הקבוע, וברוך השם בין לבין גם תינוק שקם בלילה.
קיבלתי טלפון, שיחה דחופה, הזמנה לפגישה בבית הספר. הלכנו, הבעל ואני, שם בחדר הישיבות ישב לו כל הצוות החינוכי, עם חיוך מרוח על הפנים, חיוך של אושר. "כל הכבוד! הילד ה השתפרה לחלוטין, אי אפשר להכיר אותוה! הוכחתם כי אי הציות לסטיגמה החברתית, הפחד לקחת את התרופה ושמה ריטלין, הצילה את הילדה מכישלון מוחץ".
ולקול תרועות רמות, נשלפו להם המבחנים עטורי המאה, עבודות מושלמות, אז אם הילדה לא לקחה ריטלין איך קרה הנס הזה?
לכם אני מוכנה להסביר, כי הבעל תפס את הילדה לשיחה, והודיע לוה שאין יותר משחקים, חזרה לספסל הלימודים, ובמקרה אותו ילדה מאד מוכשרת ולכן בתוך זמן קצר הילדה חזרה אל הקצב הרגיל והקודם, מה שלא היה הילדה קיבלה את הגבולות להן נזקקה.
האם סיפרתי את האמת לצוות בית הספר. מודה ומתוודה כי טרם. אז נכון, רבים וטובים מכם שיקראו את המקרה האישי שלי, יזדעקו ויגידו, אבל מה עם אלה שכן זקוקים לריטלין, והריטלין משמש עבורם קרש הצלה אחרון? הויכוח הזה עלה גם בבית לפני מספר שנים כשאחד הילדים שלנו כך טענו המורים זקוק לכל הדעות לריטלין (במקרה שלו די הסכמתי...) פחדתי והתנגדתי בעוד בעלי איש חינוך היה בעד.
"החלטתי לקחת ריטלין", אמר לי הבעל בעצמו מנהל בית הספר שהחליט לבדוק באופן אישי את השפעת הכדור. "במשך השנים עברו תחת ידי תלמידים, כאלה שסבלו מבעיות קשב וריכוז ולחלקם הוצע הריטלין כצעד נואש ואחרון. לאחרונה הגיעו אלי זוג הורים והטיחו בי בכעס כי רק בגלל שאני רוצה שקט הם לא חייבים להרעיל את הבן שלהם.
אתם יודעים מה? אמרתי לאותם הורים, "אקח ריטלין ואדווח לכם על השפעת הכדור בחיי". כל אמר וגם ביצע הבעל.
ותאמינו או לא, הבעל שלי שאינו סובל מבעיות קשב וריכוז נטל את "כדור הפלא" עקבתי אחריו במתח עצום. "אני חייב להודות כי בדרך כלל זמן בדיקת המבחנים אורך לי פי שלוש, הכדור פשוט מרכז אותך באופן מפליא, ההספקים שלי גדלו פי שלוש". הוא ענה לי בתרועת ניצחון. וכן, הוא בעד.
"אני בעד, אני חושב שהכדור הזה פשוט מציל ילדים, אין מלה אחרת, ונוכחתי לגלות ילדים שללא הכדור לא היו מסיימים את הלימודים ומתקדמים הלאה. ולקיחת הכדור במשך תקופה לא ממכרת לכל החיים!" כך הוא חזר ואמר בתוקף.
לשמחתי הילד גדל בלי ריטלין וכיום הוא בחור שמרווה אותנו בנחת.
נדמה לי שאני לא היחידה שטרם גיבשה דעה בעד או נגד הריטלין, מדובר כנראה בדילמה אמיתית. רק אתמול כשנכנסתי ביחד עם שיירת ילדים אל חדרו של רופא הילדים כי נועם הקטן הצטנן, הרים אלי הרופא את עיניו ובמבט רחימאי פלט לעברי: חשבת לנסות פעם לקחת כדור ריטלין??? נדמה לי שאת זקוקה לו!
]]>
