תשומת לב זו מילה המתארת צורך שיש לכולנו קטנים כגדולים. שיראו אותנו שהתייחסו אלינו. זו אינה מילה גסה ואין בה שום דבר שלילי. להפך ילד המבקש יחס הוא ילד נורמלי ובריא.
ובכל זאת זה נושא שאנו ממעטים לדבר עליו עם הילדים. לעיתים קרובות אנו מתמודדים מול צורך זה. למבוגר שלצדינו נלחש "היא רוצה צומי" אבל מול הילדה נדבר על ההתנהגות ולא נשקף את הצורך שכל כך ברור לנו. גם בלי שיהיה לנו תואר שני בחינוך.
מה עושים?
כאשר אנו גומלים ילד מטיטול בנוסף לזה שאנו מלמדים אותו לגשת לשירותים אנו נלמד אותו לומר: "אני צריך לשירותים" כל פעם שנשאיר אותו באחריות של מבוגר אחר נזכיר לו: "אם אתה צריך לשירותים תגיד ל..."
באותו אופן נכון שננהג עם הנושא של יחס. אנו יכולים ללמד את הילד לזהות את הצורך הזה ע"י שיקוף. "אני רואה שאתה רוצה שאני אסתכל עליך" אני רואה שמפריע לך שאני מתייחסת לאח שלך ולא עליך" . להסביר לילד שזה נהדר שהוא רוצה שנראה אותו ונתייחס אליו וזה אפילו מחמיא לנו. אבל לפעמים זה פחות מתאפשר. ואנחנו מאוד נשתדל לתת לו תשומת לב כמה שאנחנו יכולים, גם אם לפעמים הוא יצטרך לחכות.
יחד עם השיקוף והלמידה לזהות את הצורך, חשוב שניתן את המילים, - כשאתה צריך את היחס שלי אתה יכול להגיד לי: "אמא אני צריך שתתייחסי אלי, תתני לי תשומת לב, תראי אותי, תקשיבי לי." מאוד עוזר לשתף את הילדים בצורך שלנו ביחס, בילדותינו וגם היום כאנשים מבוגרים. ולספר איך אנחנו מרגישים ומתמודדים כשאנו צריכים את תשומת לב של אחרים. ואפילו לבקש את תשומת לב של הילד.
ובאותו רעיון. כדאי לשים לב בכל פעם שאנו נותנים לילד הוראה שקשורה לדיבור, להנחות אותו באילו מילים ובאיזה ניסוח אפשר להשתמש, בהתאם ליכולת המילולית שלו. תתנצל: - אתה יכול להגיד: "סליחה לא התכוונתי / לא התכוונתי אתה סולח לי?..." תבקש יפה: - אתה יכול לבקש כך: "סבתא אפשר בבקשה עוד עוגיה / בבקשה עוגיה" תבקש רשות: - "תשים לב ששומעים אותך ותבקש "אפשר בבקשה לשחק בכדור שלכם / אתם מרשים בכדור"
מירב קליינמן מורה לשפה ותקשורת ומאמנת אישית לילדים ומבוגרים, מעבירה סדנאות להורים.
]]>
