"אל תדבר עם זרים", "תסכל ימינה ושמאלה בכביש" – אנחנו יודעים שבעולם החיצון יש לא מעט סכנות. אבל אילו סכנות כבר יכולות לחכות להם בבית? מסתבר שסכנות לא פחות חמורות, והן מסתתרות מאחורי המסך של המחשב הביתי. הגלישה באינטרנט כבר מזמן הפכה מעיסוק תמים לטיול מסוכן בעולם מלא סכנות חמורות.
לכאורה הפתרון המתבקש הוא לאסור על השימוש באינטרנט בכלל או לפחות עד גיל מסוים, בו הילד שכבר הפך בינתיים לבוגר, יהיה מסוגל להתגונן בפני כל הסכנות הללו. אך איסור גורף לא יפתור את הבעיה, היות והנגישות של האינטרנט היום גבוהה במיוחד, והניסיון מוכיח לנו שברגע שמנסים לאסור משהו שהוא נפוץ ופופולארי, הדרישה אליו רק גוברת. האנשים נוהגים להשוות בין אינטרנט למים עמוקים. לכאורה מומלץ לאסור על הילד להתקרב לאגם העמוק. אבל די ברור שאיסור כזה לא יפתור את הבעיה, במיוחד כשמדובר באגם לא מגודר שניתן לגשת אליו מכל פינה. הרבה יותר יעיל ללמד את הילד לשחות. כך הפתרון ההגיוני יותר הוא ללמד את הילדים להתמודד עם הסכנות, ולהגן עליהם מפני סכנות שלא ניתן להתמודד אתם. זו הדרך להימנע מאיסורים חמורים ומיותרים מחד, ומאידך לאפשר לילדים ליהנות מאפשרויות מגוונות של לימוד והרחבת אופקים שהאינטרנט מציע.
באינטרנט קיימים שלושה סוגים עיקריים של סכנות:
- סכנות התקשורת האינטרנטית, כולל הונאות, פושעים שונים שמנצלים את האינטרנט למטרות זדוניות, ורדיפות שונות ברשתות החברתיות.
- תוכן לא ראוי, שדרך אגב לא מומלץ לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים.
- וירוסים שונים שפוגעים במחשב הביתי.
הסכנות מהקבוצה האחרונה וחלק מהסכנות מהקבוצה השנייה מנוטרלות לרוב ע"י תוכנות הגנה איכותיות. תוכנות אנטי-וירוס מגנות על המחשב מפני וירוסים שונים, ואילו תכניות סינון ופיקוח הורי חוסמות חלק ניכור מתוכן לא ראוי. כמובן, חשוב מאוד גם להסביר לילד כללי התנהגות בסיסיים באינטרנט, כמו למשל איסור הורדת תוכנות ומשחקים מאתרים לא מוכרים, איסור מסירת מידע לגורמים לא מזוהים, כולל מידע אישי כמו שם וטלפון וגם מידע כמו סיסמה למחשב ולחשבון הדואר האלקטרוני.
הסכנה מהקבוצה הראשונה היא חמורה יותר כי אין שום תוכנה שמסוגלת לזהות אותה. הילד עלול ליפול קורבן לאנשים שינצלו אותו למטרות שלו, ואפילו קורבן לילדים שהוא מכיר באופן אישי, שיכולים להתחיל לרדוף אחריו ברשתות החברתיות ולהתעלל בו. הבעיה של התעללות וירטואלית שגורמת לטראומות אמתיות ולעיתים אף מביאה לאסונות של ממש כבר מוכרת להורים רבים. הרדיפות וההתעללויות בילד ברשתות החברתיות כבר גרמו למספר התאבדויות ברחבי העולם. אף שילדים רבים לא יודעים מה ניתן לעשות במקרה של התעללות כזאת, זה לא אומר שאין מה לעשות במצבים האלה. פניה מידית לגורמים האחראים, כולל בית הספר, משטרה וגורמי רווחה יכולה למנוע טראומות קשות ואף להציל חיים של ילד.
המפתח להגנה מפני כל סוגי הסכנות היא כמובן פתיחות. לא ניסיונות לעקוב אחרי החיים הווירטואליים של הילד, שלרוב יגרמו לו רק להסתגר יותר ולהסתיר טוב יותר את מה שקורה לו בעולם האינטרנט, אלה פתיחות. התחשבות של ההורים בחשיבות החיים הווירטואליים עבור הילדים, ואמון שהילד רוכש כלפי הוריו, מאפשרים לנהל דיון פתוח על המתרחש באינטרנט ולזהות בזמן את הסכנות. הילדים לא תמיד מסוגלים להבין שהאיש הנחמד בצד השני יכול להיות לא באמת נחמד ותמים. הם לא תמיד מבינים את ההשלכות האפשריות של שיתוף בלתי מתחשב בתמונות מביכות של חבריהם. רק הורים שיהפכו את האינטרנט לחלק מחיי השגרה בבית, ויעודדו את הילד לספר על חוויות הגלישה שלו ללא פחד, יבנו בסיס איתן להגנה מפני הסכנות האמתיות של העולם הווירטואלי.
]]>
