רגשות שליליים אצל ילדים? תוציאו אותם החוצה

"את מסריחה".

"אמא אוהבת אותי יותר ממך".

"הלוואי שתקרע לך המחברת".

"לא סובלת אותך".

ביטויים כאלו ואחרים שומעים הורים לילדים קטנים ומתבגרים במהלך חייהם, לעיתים אנו מתעלמים, אך הצביטה בלב, קשה וכואבת, ואף כואבת יותר בתוספת מצפון וכישלון בו זמנית של "איך גידלתי דבר כזה".

מה הופך אותם להיות פתאום לכל כך רעים אחד לשני, כמין אכזריות נעורים שאופפת אותם לרגעים בלתי נשלטים?

האינסטינקט הטבעי שלנו בתור הורים הוא להגיב מיד "לצד המתעלל", להשתיק אותו, ולהעמידו על טעותו, אך איננו מבחינים כי צריכים אנו לעמוד על טעותנו. טעות הולכת ונשנית בלי משים ואף מתכסה במובן של מגננה על הצד החלש. אם נשית ליבנו ונעמיק מעט בנבכי הרגשות של "הילד הכועס" העומד מולנו. סליחה, לא כועס, אלא "מתפרץ רגשית", נבין עד כמה ההבחנה כאן היא דקה.

סיטואציה אחת, שתי אפשרויות

אבי, ילד בן 4: "את תמיד עם התינוק".

תשובה ראשונה. האם: "לא נכון, לפני כמה דקות ציירתי איתך בחוברת". אבי: "אוף..."

תשובה שניה. האם: "אתה לא אוהב שאני מבלה איתו כל כך הרבה זמן?". אבי: "לא".

בתשובה הראשונה האם מיד התגוננה ולא ניסתה להבין את הרגש השלילי שניסה לבטא. בתשובה השנייה היא פשוט נתנה לרגש השלילי לצאת, חיבקה אותו, ובכך הבינה לליבו ופתרה אותו בשלום מכעסו.

רותי, ילדה בת 5: "אימא, איילה אמרה שני מעצבנת".

תשובה ראשונה. האם: "אל תתייחסי, אלו סתם שטויות". רותי: "מה שטויות?".

תשובה שניה. האם: "ההערה הזו הרגיזה אותך?". רותי: "כן, מאד".

גם במקרה זה כקודמו, בתשובה השנייה האמא נתנה לרותי לבטא ולהוציא את הרגש השלילי, כאשר נשים לב כשיש לפנינו מקרים בהם ילדים מבטים רגשות שלילים אל לנו לחסום אותם מלהוציא אותם, אלא לדובב אותם ולנתב אותם על-ידי שאלה מכוונת להוציא את את השלילי ולבטא זאת, ובכך לשחרר אותם מהעול הכבד של הרגשות השליליים כמו קנאה, כעס וזעם ולהביא אותם למקום בו אנו מאשרים את רגשותיהם השליליים ולא מדחיקים אותם.

להרגיש קנאה וכעס זה חלק מחיינו, אבל לבטא ולהוציא רגש שלילי הוא למנוע את השתרשותו בתוך אישיותם של ילדינו כמידה.

להפוך את השלילי לתועלת

תיעול רגשות עינות של ילד לאפיקים סמליים או יצירתיים תעזור לו מאד בביטוי רגשותיו לדוגמא: "איזה אחות רעה, היא אף פעם לא רוצה שאבוא אתה לחברותיה". תשובה כמו: "אוי באמת את יודעת שהיא לא רוצה שתגררי אחריה", היא תשובה הרסנית ומדחיקה רגש, לעומת התשובה: "זה לא נחמד כשמשאירים אותך בבית לבד, אולי נצייר ציור מה את מרגישה?". על ידי הציור אנו מוציאים את הרגש השלילי ומשאירים אותו מחוץ למחוזות נפשו הרכה של ילדנו.

במצבים מסוימים אנחנו צריכים לתת לילדנו בדמיון את מה שחסר להם במציאות, מצב שבו תינוק חדש הצטרף למשפחה, הילד שלפניו שעד כה מרכז תשומת הלב היה עליו מטבע הדברים מקנא. משפט כמו "תשלחי את התינוק הזה בחזרה" מצוי ולגיטימי אך אם נעשה בו שימוש נכון והתגובה תהיה: "אתה לא רוצה שהוא יהיה פה, לפעמים אתה רוצה שהוא ילך?" אנו יוצרים עבורו מציאות שחסרה לו כרגע, שבה הוא רוצה שלפעמים התינוק פשוט לא יהיה, והמקום שנגזל ממנו ישוב אליו.

במצב של התנהגות פוגענית ומעליבה, עלינו להפסיקה ולהראות לילד כיצד ניתן לשחרר רגשות כעס בבטחה. "מוישי הרביץ למירי הקטנה ממנו בגלל שנגעה במשחק שלו. האמא מיד מזדעזעת מפרידה וכועסת עליו", לא די בכך שאחותו הקטנה ממנו נגעה לו במשחק, מבחינתו נעשה לו עוול, ויתרה מזו עוול נוסף כעסה של אמו עליו.

ייעול הסיטואציה יהיה בשיח האם לבנה: "אסור להרביץ! תגיד לאחותך כמה אתה כועס עליה במילים, לא במכות".

הרווח כפול, מצב של הידברות ודו שיח ומצב מצוין של ביטוי רגש שלילי וסילוקו החוצה.