לא לשכוח לזכור! / / הרב אבי אברהם בטורו

אך המפתיע הוא שבפרשת זכור אנו פוגשים במפתיע בקונפליקט הזה שמחייה את הזיכרון דווקא באמצעות הצורך לשכוח.

כיצד יכולים במקביל להתקיים גם הציווי מחד למחות את זכר עמלק כליל, ומאידך הציווי לזכור?

מידי שנה בפרשת זכור אנו מחויבים מדאורייתא בשמיעת פרשת זכור, על כל דקדוקיה. אנו 'נזכרים' באמצעותה ב'זכר עמלק' ומאידך גם בחיוב המוטל עלינו למחות אותו כליל.

לא מוטב היה שלא להזכיר אותו כלל בכל שנה וזכרו היה מתאדה מאליו בתהום הנשייה?

כיצד מסתדר הפרדוקס הזה של זכירה ושכיחה במקום אחד?

האם תפקידנו הוא למחוק את זכרו או שמא להיזכר בו כלא ראוי?

מה זה אומר בכלל 'למחות'?

מהי הדרך האישית שלנו להתמודד באופן כללי מול הרע בחיים שלנו ועם זכרונות שליליים?

האם הדרך היא 'לזכור', ללמוד מזה ולהשיג תיקון או דווקא להדחיק, לשכוח ולמחות כליל, לשרוף קשרים?

ובמה אנו בוחרים בחיינו? במחיקה או בתיקון?

האם 'עמלק' הוא מקרה מייצג על תפיסת היהדות בעניין זה או שמא הוא דווקא מייצג מקרה חריג ויוצא דופן שמעיד על הכלל להיפך?

לטפל בתוצאה

נוכל לדייק לכאורה כי הזכירה והמחיקה אינם הולכים על אותו הדבר.

"מחה תמחה את זכר עמלק".

למחות, למחוק אנו מצווים על התוצאה, על ה'עמלק' שבעולם כפועל יוצא.

עמלק הוא תוצאה מולדת של סיפור תמנע שנדחתה.

ממנה, משורש השנאה שהיא פיתחה והריחוק לעם ישראל נוצר 'עמלק' שמהותו שהוא זורע שנאה ופירוד.

עמלק שב'תוצאה' רצה להילחם בעם ישראל- בשביל להילחם, ללא סיבה, שזינב כל הנחשלים אחריך, חיפש ומצא את מוקדי התורפה ושאב אותם לרעה. זו התוצאה.

כיצד מוחקים ומנטרלים "תוצאה"?

כשיש ילד בכיתה שמתחצף לרב'ה, שמתווכח עם החברים כל הזמן, מחפשים פיתרון לבעיה.

לאיזו בעיה?

ל"תוצאה". לא רוצים שיתווכח ויתחצף.

בשביל לטפל ב'בעיה' מתחילים עם כל מיני פתרונות "טכניים": להעניש, לשלוח למנהל, לכתוב פתק, "תגיד לאבא שיתקשר אלי...", אולי אפי' פתרונות רגישים יותר וחיזוקים חיוביים כמו מבצע ופרסים מקדמים, אך כל אלו נועדו לטפל בתוצאה ולמחוק אותה.

וזה לא תמיד זה עובד, כי הדרך למחוק משהו בתוצאה עובר בד"כ דרך שורש הבעיה.

קומת הרגשות והמחשבות

אם נעמיק ונתבונן, נגלה שמתחת לפני השטח שבו אנו מזהים את התופעה עצמה- התוצאה, קיימות שתי קומות נוספות.

קומת המינוס 1 היא קומת ה"רגשות".

לכל תוצאה ישנה סיבה מתחת לפני השטח.

כאשר יש רגש עז שמשתלט עלינו, ואיננו יודעים לבטא אותו בצורה מיטבית ולהביא לידי שחרורו, לדבר עליו או אפילו 'לשיים אותו' ולתת לעצמנו מרגוע, הוא מתפרץ בצורת התנהגויות שונות, בתוצאות מעל פני השטח שאינן בהלימה והיו יכולות להימנע אם הרגש היה מוצא מקום לצאת בצורה מבוקרת.

מודעות לרגשות ופיתוח מיומנות לשיים אותן ולתת להן ביטוי באמצעות שיחה או כל ערוץ תקשורת אחר, יביאו תחושה של רוגע והקלה שירסנו בהדרגה את הצורך בביטוי המעשי והשלילי שמעל פני השטח.

אנשים אינם מעריכים את מי שמתנהג באגרסיביות וטורק דלתות, הם מעריכים יותר אדם שמשדר עוצמה ובגרות ומיטיב לדבר ולהביע את רגשותיו באופן הולם באמצעות שיחה ותקשורת חיובית.

קומת המינוס 2 תהיה קומת המחשבות האוטומטיות שמובילות אותנו להרגיש דברים.

לרוב מה שמשפיע על ההרגשה הם עיוותי חשיבה שקיימים בנו, סכמות ותפיסות עולם שליליות אוטומטיות שמנחות אותנו להרגיש דברים רעים וממילא להגיב אליהם כך. שינוי מהותי שישפיע על עולם הרגשות והמעשים מתחיל אפוא בשינוי התפיסה, באימון ותרגול מחשבתי לכיוון החיובי.

כדי למחוק את קומת התוצאה עלינו לטפל מהשורש, לתת ביטוי לרגשות ולשנות את התפיסה המחשבתית.

מבר הדיא ועד אפר"ת

הגמרא בסוף מסכת ברכות מביאה סיפור מרתק על פותר חלומות בשם בר הדיא אליו הלכו גם אביי ששילם לבר הדיא כסף וגם רבא שלא שילם.

כתוצאה מכך בר הדיא פירש את כל החלומות של אביי לטובה ואילו אצל רבא את אותם פסוקים ממש שעלו לו בחלום הוא פתר לרעה.

לאחר שורה של אסונות שפקדו את רבא ומשפחתו כתוצאה מפתרון החלומות של בר הדיא והגילוי שלו לבסוף בספר שנפל מבר הדיא שבו היה כתוב שכל החלומות הולכים אחר הפה, כעס והקפיד רבא על בר הדיא, שקיבל משמים את עונשו החמור במיתה משונה מאת המלך.

שאלות רבות ראויות להישאל על אגדתא זו. כמו למשל: מדוע בר הדיא פתר רע למי שלא שילם לו? שלא יפתור בכלל אם הוא לא רוצה, אבל למה לפתור לרעה? ואיך זה בכלל שאביי ורבא חלמו ביחד בדיוק בכל פעם את אותו החלום ואותו הפסוק?

אולי ניתן להשתמש בגמרא הזו כמשל כדי להבין את מודל אפר"ת (אירוע, פירוש, רגש ותגובה) המוכר ושמיש מאוד בפסיכולוגיה הקוגניטיבית ההתנהגותית- CBT.

'חלום' הוא סוג של עובדה, אירוע של מציאות, גמישה עדיין, שעשויה להתגשם גם בפועל בצורה כלשהי. הפירוש- זו הדרך שבה מפרשים ופותרים את החלום, בצורה חיובית או שלילית מוביל בסופו של דבר לרגש ולתוצאה שונה, טובה או הרסנית. הכל הולך אחר הפה.

כל מציאות של אירוע או עובדה, ניתן לכוון בהתאמה לפירוש שונה וקיצוני זה מזה.

את אותו הפסוק ממש שעלה במחשבה או את אותו התיאור, ניתן להוביל במחשבה אוטומטית שלילית למקום ההרסני ביותר או למצוא לו תרגום אופטימי מיידי.

אותו חלום של "נפל לבור" יכול להיות כאסוציאציה של נפילה, של קבורה, של חוסר אונים וחידלון כמו שתורגם לרבא, או יכול להיות בחשיבה חיובית יצירתית משמעות של התרחבות למימדים נוספים, הכל בעיניי המתבונן והמתאמן.

אין כאן מצב ניטראלי, "לא שילמת- לא פתרת" כי אם לא נתאמן לחשוב חיובי המחשבה האוטומטית שלנו נוטה לרוב לדפוסים של הפירוש השלילי.

לשכוח דרך הזכירה

כשהתורה מבקשת מאיתנו למחוק את התוצאה של עמלק מעל פני השטח, הדרך שלנו לעשות זאת בצורה יסודית זה לתת ביטוי לגורם השורשי של זה, לחוות אותו ולהיזכר בו.

דרך טיפול תהליכי בעצמנו ניתן מקום וביטוי לרגש שלנו, לזהות ולזכור את ההשפעות הרגשיות שנעשו לנו באותה תקופה ועד היום, להחיות את הרגש ולתת לו מקום, "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך" לזכור את מה שעשו לך. את ה'דרך', התהליך...

כאשר אתה עייף ויגע, כאשר אתה חושב שאתה נחשל ולא מסוגל, בזמנים מועדים לפורענות, כאשר המחשבות האוטומטיות שליליות והן מובילות אותך לתחושת נלאות ועייפות, לרגש של כישלון וייאוש, בעת כזו של רפיון ידיים מגיעים עד כדי תוצאה של "עמלק" הרסני שגורם לך לפעול ההפך מכל מה שאתה רוצה ומייחל מבפנים.

כדי למחוק את ה'תוצאה' ההרסנית של העמלק שמסתתר בעולם או בנו, למחות אותה מהעולם, מפנה אותנו התורה 'לטפל' בעצמנו. לזהות את עיוותי המחשבה המנחים אותנו, לבטא ולהביע את הרגש בצורה הנכונה ובמקום הנכון ולא להגיע לידי מציאות מעשית של תוצאות הרסניות שאין בהם שום צד חיובי- עמלק.

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com