אחת התכונות שהכי מאפיינות בחורי ישיבה - היא 'הסתרה'. בחורי ישיבות רבים חוששים שהחברים שלהם ישמעו מה הם עושים, מה הם רוצים ואפילו מה הם חושבים. הם מתביישים ברצונות ובמחשבות שלהם, והם משקיעים מאמצים כבירים בלהציג לעולם את הגרסה הטובה ביותר שלהם. בחורים רבים גם מרגישים שהם 'מוזרים' והמחשבות וההתנהגויות שלהם 'לא לגיטימיות' - כך שהם עושים כל שביכולתם כדי לא לחשוף בטעות את נקודות התורפה שלהם בפני הוריהם, רבניהם וחבריהם.
מהצד השני של המתרס עומדים ההורים המודאגים. הם זוכרים כיצד לפני כמה שנים בלבד הבן שלהם שיתף אותם במחשבות ובפחדים שלו, וכיצד הם עמדו לצדו וסייעו לו לעבור את המשוכות הקשות. בנוסף, הם חיים בתחושה של אי ודאות: הם משתוקקים לדעת מה עובר על הבן שלהם, הם מתגעגעים לימים שהבן שלהם שיתף אותם בכל מה שעובר עליו, והם ידעו בדיוק מה הוא עושה בכל רגע נתון.
האם יש דרך לגשר על הפער הזה? האם ההורים יכולים לגרום לבן שלהם לחשוף בפניהם את ליבו? האם בסיטואציות מסוימות הבחורים משתוקקים לחשוף את ליבם בפני ההורים, או שהם יעדיפו לשמור על סודותיהם בכל מחיר? ואולי בכלל נכון לתת לבחור לחיות את החיים שלו, ולשחרר?
משיחות שקיימתי עם לא מעט בחורים, הם חולמים על היום שבו הם יוכלו לשתף את ההורים שלהם במצוקות שעוברות עליהם. "תבין", אומר לי מנחם "אני מסתיר אינסוף סודות מההורים שלי, אתה חושב שזה קל לי? הייתי משתוקק לראות את ההורים שלי עומדים לצדי ותומכים בי, אבל אני מרגיש שאני ממש לא מסוגל! אני לא מסוגל לספר להם!"
וכאן, מגיעות הבשורות הטובות - וגם הקושי הגדול:
כל מה שמונע מהבן שלכם לשתף אתכם בסודות הכמוסים ביותר שלו - הם 2 כללים בלבד.
אם תצליחו ליישם את 2 הכללים, הבן שלכם ישתף אתכם ברגשותיו האישיים ביותר, ויפתח בפניכם את ליבו מבלי להסתיר פרט קטן!
1. לגיטימציה - אף אחד לא מוכן להרגיש 'לא לגיטימי'. בוודאי שאף אחד לא רוצה שהדמויות הכי חשובות לו בחיים יראו אותו או את מעשיו כ'לא לגיטימיים'. הגבול שבו הבן שלכם יפסיק לשתף אתכם - הוא כשהוא ירגיש שהפרט שבו הוא רוצה לשתף אתכם ייתפס כלא לגיטימי.
ולכן: נניח שהצהרתם באזני הבן שלכם, שבחור ישיבה שרוצה להיות זכאי לתואר הזה, חייב ללמוד מינימום 3 סדרים מלאים ביום, הוא יחשוש לספר לכם שקשה לו מאד ללמוד אפילו סדר אחד, אך עדיין ירגיש בנח לשתף אתכם שהוא מתקשה לעשות 'משמר בליל שישי'... לעומת זאת, אם תתנו יותר לגיטימציה להתמודדות ותדברו אתו על ההתמודדות הגדולה שקיימת בלימוד התורה, ועל כך שאתם מבינים שזה מאד קשה ללמוד אפילו שעה אחת בלבד, הוא ישתף אתכם בקושי הרבה יותר רחב שאותו הוא חווה.
העזתם לספר לו שלפעמים גם אתם עולים לאוטובוס ומתפתים להאזין לרדיו? יש סיכוי גבוה שהוא ישתף אתכם בהתמודדויות הרבה יותר עמוקות וכאובות שהוא עובר. והוא כל כך משתוקק לשתף אתכם!
ומה קורה אם ההתמודדות שלו אכן אינה לגיטימית בעינכם? רוב הסיכויים שהוא ימשיך להתמודד מבלי לשתף אתכם...
2. מרחב בחירה - אחד הדברים החשובים ביותר לבחור ישיבה הוא תחושה של עצמאות, ושל בחירה. הבן שלכם מציג בפניכם התמודדות שהוא חווה? אל תבחרו בשבילו. סייעו לו להבין את הצדדים שאיתם הוא מתמודד, וכוונו אותו לדרכי פעולה יעילות, אך את הבחירה הסופית תנו לו לעשות לבד. בחור שמרגיש שבוחרים בשבילו, עלול להימנע מלשתף את ההורים בספיקות שלו.
לדוגמה: הבן שלכם משתף אתכם בדילמה שאחד הצדדים נראה בעיניכם מופרך לחלוטין. ברור לכם שהאפשרות שהוא העלה מגוחכת עד אימה. אל תאמרו לו את זה! אל תקבלו עבורו החלטות, אלא תנו לו את התחושה שהוא זה שקיבל את ההחלטות!
גם אם הוא יבחר באפשרות הגרועה, תדעו שאולי בבחירה הספציפית נאלצתם לבלוע את הלשון, אך את הקשר הקרוב עם הבן שלכם הצלתם.
זכרו: הבן שלכם לא משתף אתכם בלבטים כדי שתבחרו בשבילו. הוא גם לא משתף אתכם בנפילות שלו כדי לשמוע ביקורת על מעשיו.
הוא רוצה שתהיו שותפים למבוכה שלו, ותסייעו לו לשאת את המשא הרגשי שכרוך בהתמודדות שלו. אם תעמדו לצדו מבלי לשפוט, ותהיו שותפים מלאים להתמודדות שלו - הוא יחפש את קרבתכם, וישתף אתכם בכל פרט בחייו!