הסערה הציבורית והעיסוק התקשורתי הרב בנושא התעללויות בגן הילדים מעלה חששות רבים בליבם של הורים מודאגים החוששים שמא ילדם חווה התעללות בגן ואיש אינו יודע.
על מנת להרגיע ולהעניק סיוע, ביקשנו מגב' ריקי לבל, עוסי"ת קלינית MSW, ומרצה בכירה במרכז י.נ.ר,המוביל בתחומי הטיפול הייעוץ וההנחיה, שתתן לנו כמה טיפים שיעשו קצת סדר להורים בבלגן הגדול, ויאפשרו להם לזהות בזמן האם אכן ילדם עובר התעללות כלשהיא בגן הילדים.
"להתעללויות רבות", אומרת לבל, "אין סימן גופני אך אם הפעוט חווה אותן יוכרו בו סימני המצוקה. חשוב לדעת כי כל פעוט מגיב אחרת ואין בידינו טבלה המסמנת כי התנהגות מסוימת או סימפטום כלשהוא מעידים על מצוקה או טראומה ספציפית. לעתים נראה רגרסיה, לעתים שינוי קיצוני בהתנהגות ולעתים החרפה של התנהגות קיימת".
והיא מפרטת:
רגרסיה – לדוגמא, נסיגה בתחום הגמילה, בקשה לחזור ולהשתמש במוצץ ו/או בבקבוק, גמגום או דיבור תינוקי אצל פעוטות היודעים כבר לנהל שיחה.
שינוי קיצוני בהתנהגות – פעוט נינוח ההופך לנרגן, חסר שקט ועצבני או לחילופין פעוט דעתן ומתנגד שהופך לפעוט מרצה – אולי נרצה לחשוב שזה שיפור בהתנהגות והוא הפך נוח יותר, אך יש לזכור ששינוי בהתנהגות הוא תהליך ארוך והדרגתי וכאן אנו מדברים על שינוי קיצוני.
החרפה של התנהגות קיימת – פעוט עם טמפרמנט שקט ומופנם שמקצין והופך נמנע, מתעלם ואפאטי, או לחילופין פעוט בעל טמפרמנט פעיל, מלא חיוניות ויוזם שהקצין לתזזיתיות, אי שקט, קושי להירגע ואף תוקפנות.
מעבר לדברים שצוינו חשוב לשים לב לדברים נוספים כגון:
• הפרעות בשינה – יקיצות מרובות לאורך הלילה, עם או בלי בכי, אצל פעוט שכבר סיגל לעצמו שינה סדורה ורגועה, או לחילופין אם יש שינוי לשינה מרובה, גם במצבים בהם היה הפעוט בדרך כלל ערני.
• שינויים בהרגלי האכילה, שיבואו לידי ביטוי בעיקר בסירוב עקבי לאכול
• קשיים משמעותיים בעת פרידה מהבית או מההורים.
• בכי מעבר לרגיל, כמעט על כל דבר.
דוגמאות אלה ואחרות, המתרחשות לאורך זמן (ולא באופן חד פעמי, שהרי אין ללמוד מכך), אינן מעידות בהכרח על פגיעה בפעוט אך הן בהחלט יכולות להעיד על מצוקה כלשהי בה הפעוט נמצא.
ובמקרים כאלה, כיצד נשלים את הבדיקה ונוודא אם ילדנו אכן נפגע?
ראשית, יש לנהוג בסובלנות ובאמפתיה כלפי הפעוט, להבין שמשהו "עובר עליו". הערות ביקורתיות ומאיימות – איזה בכיין נהיית, אם תמשיך להרביץ אתה תישאר לבד, למה את לא עונה לי כשאני מדברת אליך ?!– רק יחזקו את תחושת המצוקה והבדידות אצל הפעוט ויעבירו לו את המסר כי מצוקתו שקופה.
חשוב שנהיה ערים למתרחש, שנעניק חום, אהבה וקירבה, מה שיחזק אצל הפעוט את תחושת הביטחון. עם זאת, כאשר הפעוט מתנהג בתוקפנות ואלימות, חשוב כי נשים לו גבול שיעניק לו הגנה וביטחון אך חשוב כי גם הגבול הזה יעשה מתוך מקום מכיל ומבין.
במקביל, אם הפעוט יודע לדבר דובבו אותו לספר לגבי המתרחש בגן – מה עשה, עם מי שיחק, על מה למדו, האם היה נעים בגן, האם נהנה, ממה לא נהנה ועוד על זו הדרך.
אם הפעוט עדין אינו יודע לדבר, השלימו מידע באמצעות ביקור קצר בהפתעה בגן באמצע היום, האזינו לעתים מעבר לדלת למתרחש בפנים, צרו קשר עם הורים לילדים אחרים במסגרת כדי לשמוע גם מהם איך ילדיהם מגיבים והתעניינו בקרב הצוות איך עבר על ילדיכם היום, זה יסייע לכם מאוד.
הכותבת היא ריקי לבל, תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית MSW, מרצה בכירה בתכנית להכשרת מנחי הורים במרכז י.נ.ר